א) "אני לדודי ודודי לי" (שה"ש ו, ג. אבודרהם סדר תפלות ר"ה ופירושה פ"א. ועוד); ב) "(והאלוקים) אנה לידו ושמתי לך (מקום אשר ינוס שמה)" (משפטים כא, יג. לקו"ת, שער הפסוקים וספר הליקוטים עה"פ. ועוד) האמור בערי מקלט; ג) "איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, א"ר (ר"ס תקפא) בשם ס' אמרכל); ד) "(ומל ה' אלוקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" (נצבים ל ו. בעה"ט עה"פ. ועוד); ה) "אשירה לה' ויאמרו לאמר" (בשלח טו, א. שו"ע האריז"ל ר"ח אלול), האמור בשירת הים.

ובפשטות, תוכן ג' הכתובים הראשונים הוא אודות ג' ה'עמודים' – "תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים", שהם "שלושה דברים (שעליהם) העולם עומד" (אבות פ"א מ"ב):

"אני לדודי ודודי לי" – מורה על עבודת התפילה. כי "דודי" הוא ביטוי של ידידות ואהבה (וכלשון הב"ח: "דודו קרוב לקבל תשובתו מאהבה"), והיינו עניין התפילה – שהיא "פולחנא דרחימותא" - עבודת האהבה (ראה זח"ג רסג, א); "אנה לידו ושמתי לך", האמור בערי מקלט – מורה על לימוד התורה, עליה אמרו "דברי תורה קולטין" (מכות י, א); ו"איש לרעהו ומתנות לאביונים" – מורה על עניין הצדקה, כפשטות תוכן הכתוב.

ותוכן שני הכתובים הנותרים – הוא אודות כללות עבודת החודש: הכתוב "את לבבך ואת לבב" האמור בתורה אודות עניין התשובה – שייך לכללות עבודת התשובה שבחודש זה; ותוכן הכתוב "אשירה לה' ויאמרו לאמר" האמור בשירת הים, שייך לשכר העבודה – הגאולה העתידה לבוא [שהרי, כללות שירת הים רומזת לזמן שלעתיד לבוא, כמאמר רז"ל "אז ישיר – שר לא נאמר אלא ישיר (לשון עתיד), מכאן לתחיית המתים מן התורה" (סנהדרין צא, ב)].

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 396, ועוד)