'...הני חמשה "ברכי נפשי" כנגד מי אמרן דוד?- לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה. מה הקב"ה מלא כל העולם, אף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקב"ה זן את כל העולם כלו, אף נשמה זנה את כל הגוף. מה הקב"ה טהור, אף נשמה טהורה. מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים, אף נשמה יושבת בחדרי חדרים. יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו' (ברכות י,א). ניראה שלא במקרה נאמרו חמשה הקבלות בין הנשמה לקב"ה, אלא יש בזה עניין גדול. הנשמה היא חלק אלוקי '"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" - ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש, יסודה וסודה. כי הזכיר בה שם מלא, ואמר כי הוא נפח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים... היא רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו' וכו' (רמב"ן. בראשית ב,ז) ולכן יש בו דימוי לקב"ה, למקורו. הקב"ה מסתתר בעולם, והנשמה באה באדם כדי שיגלה את ה' בעולם. וכיצד האדם מגלה את ה' בעולם?- זהו ע"י התורה שמלמדת את האדם כיצד להתנהג ע"פ רצון ה'. ובכך מגלה את הקשר לה' שברא את העולם ע"י תורה: 'וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם' (תנחומא בראשית סימן א) ולכן בעשיית התורה בעולם מגלים את ה' הנסתר בה. הנשמה היא חלק עליון, ולכן בדומה למלאכים שעבודתם בשירה, כך היא מתגלה בעולם בשירה ומחברת את העולם שבו ה' ניסתר, לכעין השמים שבו ה' אינו ניסתר, ובכך משפיעה לגילוי ה' בעולם. לכן הנשמה מתגלת באדם ע"י "ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב,ז) 'והות באדם, לרוח ממללא' (אונקלוס) שזהו הדיבור, שהוא ביטויי לנשמה שבאדם, בשל מעלתה בשירה. לכן שירתה לה', שזהו לחיבור העולם לה', לגלותו בעולם, מתבטא בחמשה הקשרים, שזהו כמו התורה שיש בה חמשה חומשים, שדרכה מגלים את ה' בעולם. אולי הדימויים מרמזים לחומשים: הקב"ה מלא העולם, שהרי בראו, שזהו חומש בראשית (ואף האבות באו לגלות את ה' בעולם, שימלא כבודו בכל העולם). הקב"ה רואה ואינו ניראה, שכך מכות מצרים הראו שה' קיים אע"פ שאינו ניראה בעצמו, בכ"ז ראה והציל את בנ"י ממצרים (ואף במתן תורה ראו ושמעו גילויו של ה', שבכך הוכח שרואה ואינו ניראה לנו [והמשכן הוא כהמשך למתן תורה, ועוד אף במקדש היו ניסים גלוים]) ולכן מרמז על ספר שמות. הקב"ה זן את כל העולם, שזה היה הגילוי במדבר: "ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח,ג) ולכן מרמז על ספר במדבר. הקב"ה טהור, זה מרמז על ספר ויקרא, שבו הלכות קדשים וטהרות. הקב"ה יושב בחדרי חדרים, זה כנגד ספר דברים, שמשה אמרו, ולכן מרמז שה' כעין שכן בתוכו ודיבר מגרונו, וכן דברי משה אלו נאמרו לקראת הכניסה לארץ, שבה מקום שכינת ה' בעולם. וניראה שזוהי מעלתו של דוד שחיבר שירות (תהלים) לה', מכח מעלתו לתיקון העולם, שזוהי המעלה שיש בו שלכן ממנו משיח בא, שהוא התיקון הסופי לעולם, שמגלה את הנשמה בעולם. ולכן נאמר קודם: 'אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב (משלי לא, כו) "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?- לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה. דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג, א) "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו”. יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו" וגו'. ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קג, ב) "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו" מאי כל גמוליו? אמר ר' אבהו שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי? אמר רבי יהודה: כדי שלא יסתכל במקום ערוה. רב מתנא אמר: כדי שלא יינק ממקום הטנופת. ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד, לה) "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה". נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר (תהלים קד, א) "ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת", מאי משמע דעל יום המיתה נאמר? אמר רבה בר רב שילא: מסיפא דעניינא, דכתיב (תהלים קד, כט) "תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון" וגו'' (ברכות, שם). שאלו השירות ("ברכי נפשי") הם שכנגד דימוי הנשמה והקב"ה, והקשר לתורה ותיקון העולם כמו שאמרנו. אולי לכן מובא מיד לאחר: '...למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו? אף אתה אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו? אלא הוה, הכא נמי הוה', שהובא לפניו בכדי לרמז לעניין שדוד קשור לתיקון העולם, שיתגלה בימות המשיח. וכן אחריו מובא: 'אמר רב המנונא: מאי דכתיב (קהלת ח, א) "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר"? מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו' וכו', שזהו החיבור בין ישעיהו הנביא שמייצג את הקדושה, לבין חזקיהו שהוא מלך שמייצג את השלטון בעולם הגשמי, שלעתיד יאוחדו בקדושה (וזה מרומז שאמר לו שהולך למות, כמו שלעתיד כעין סוף העולם החומרי הגס, שיתוקן. וזהו שאמר לו העוה"ז [הגשמי] והעוה"ב [הרוחני]. וקשור לפו"ר, כעין שהמשיח מצאצאי דוד. וקשור לתפילה [שינצל לחיים] שהיא שירה). והנה הפס' שממנו התחילו, ששלמה אמרו על דוד, שאמר שירה על 'שדר בחמשה עולמים' הוא "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" שזה מצד אחד מלמד על השירה, כמו שנאמר כאן, ומצד שני מלמד על התורה: 'וא"ר אלעזר: מאי דכתיב "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד?' וכו' (סוכה מט,ב) שזהו כמו שאמרנו שיש קשר בין השירה הבוקעת מהנשמה, לבין התורה, שיחד קשורים בתיקון העולם וקידושו לה'.