פנינה יומית... ו מנחם אב
|
|
|
יום רביעי ו' אב - דברים
התענית – "יום רצון לה'" בימות המשיח, כאשר תתבטל סיבת הצומות והאבלות, מבטיח הנביא (זכריה ח, יט) אשר כל אחד מימי הצומות "יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים". ולכאורה צריך ביאור: מה שימי הצום והאבל יבטלו מובן הוא, שמכיוון שהתענית היא זכר לחורבן ולצרות שאירעו לאבותינו, הרי בבוא הגאולה יבטל זיכרון הצרות ועמו גם האבלות, אך מה מעלה יש בימים אלו שמחמתה יהפכו ל"מועדים טובים", ולשמחה מה זו עושה? וביאור הדבר יובן מהסברת מהותו של יום התענית: מצינו בכתוב (ישעי' נח, ה) שיום התענית נקרא "יום רצון לה'", והדבר אמור לא רק בצום שהוא לתשובה וכפרה כיום הכפורים, אלא גם בתעניות שנקבעו לזכר הצרות והחורבן, שגם הם מטרתם "לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה", כי בימים אלו נזכרים ב"מעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות", ומזה נתעורר גם אנו ו"נשוב להיטיב" (רמב"ם הל' תעניות ריש פ"ה). ואם כן גם ד' הצומות שהם זכר לחורבן הם "ימי רצון לה'". אלא ש"ימי רצון" אלו נקבעו באופן שהדרך לנצלם ולהשתמש במעלתם היא על ידי הנהגת הצום והתענית שמעוררים את האדם לתשובה, וכמובא בגמרא (ברכות יז, א) שהמתענה מבקש מהשי"ת "שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני". כל זה בזמן הגלות, אך בבוא גואל צדק, כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", לא יהיה עוד מקום לעינוי הגוף, אך מאידך בוודאי יוותר עניין ה"יום רצון" שבימים אלו, אלא שבאותו הזמן לא ינצלו את היום המיוחד על ידי הצום והתענית, כי אם להיפך, שיהיו ימים אלו מסוגלים להוספה בעבודת הבורא מתוך שמחה וטוב לבב, ואם כן תחת היות ימים אלו ימי צום ואבלות, יהפכו לעתיד לבוא לימים טובים לששון ולשמחה. (ע"פ ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 721 ואילך. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 156 ואילך) |
