בפרשתנו נאמר שטענו ישראל כלפי הקב"ה "ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים גו'" (א, כז), ופירש רש"י "בשנאת ה' אותנו - והוא הי' אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו, משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלבי' עלך".

והנה, תלונת בני ישראל "בשנאת ה' אותנו" יש לה שייכות מיוחדת לתשעה באב, כמבואר בספרים (ראה אור התורה לנ"ך ח"ב ס"ע א'מ מעמק המלך ש' טז פל"ד), ש"דור המדבר שאמרו 'בשנאת ה' אותנו כו'' גרמו לט' באב שנאמר 'איכה ישבה בדד העיר' ראשי תיבות איבה", ומבאר הצמח צדק (אור התורה שם) שבזה "נרמז גם כן שבשנאת חנם שהי' בבית שני נחרב בית המקדש כו', על ידי ואהבת לרעך כמוך גורם כמו כן למעלה שנשמות ישראל נקראים 'אחים ורעים למקום', ועל ידי זה 'על כל פשעים תכסה אהבה'" (היינו אהבת הקב"ה לישראל).

ולא רק אהבה נעלמת ונסתרת (שאזי אין מקום להוכיח את ישראל על שאין מרגישים אהבה זו), אלא אהבה גלוי'. ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" – שאהבה זו של הקב"ה לבנ"י מעוררת בהם אהבה גלוי' להקב"ה, וישראל עושין תשובה "ומיד הן נגאלין" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה).

והכלה באשא　אהובה תחי' קליין

על יסודי התורה והמצוה