בסדר ירושת הקרובים שבבפרשתנו כתוב "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו . . לאחיו . . לאחי אביו . . לשארו הקרוב אליו" (כז, ח ואילך). והקשה הרמב"ן, מהו הטעם לזה שבין הקרובים היורשים לא הזכיר הכתוב את האב, שהרי גם האב יורש את בנו המת, ותירץ על פי דרכו.

　ענין המיתה ברוחניות הוא מי שאינו מקיים את התורה והמצוות כדרוש, וכמאמר חז"ל "רשעים – שבחייהם קרויין מתים" (ברכות יח, ב), וגם מי שאינו רשע, אלא שנפל וירד ממדריגתו, גם עליו כתוב בזוהר הקדוש "מאן דנחית מדרגא . . קארי בי' מיתה [מי שירד מדריגה קוראים עליו "מיתה"]" (זח"ג קלה, ב).

והנה מבואר בספר תניא קדישא (פי"ט) שהטעם לזה שיש ביכולת בן ישראל לעבור על רצון הקב"ה, הוא כי האמונה בה' היא "בבחינת שינה" אצל האדם, כי באם הי' זוכר שעל ידי העבירה הרי הוא נפרד מ"יחודו ואחדותו ית'", לא הי' עובר ח"ו בשום אופן (ע"ש אריכות הביאור בזה).

בסוף פרשתנו מסופר על מעשה זמרי וקנאות פנחס. ובנוגע לזה כתוב "והנה איש מבני ישראל בא ויקרא אל אחיו את המדינית לעיני משה" (כה, ו), ופירש רש"י "אמרו לו, משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך".

כאשר מישהו שואל שאלה, יש לעיין היטב בכוונתו של השואל, שאם כוונתו לשם שמים, אזי אפילו ל"כסיל" יש לענות, כמ"ש "ענה כסיל כאולתו" (משלי כו, ה). אך אם כוונת השואל אינה לשם שמים, הרי אפילו אם שואל בדברי תורה, מ"מ אם כוונתו בזה היא להתיר מה שאסרה תורה, אזי יש לקיים את הכתוב "אל תען כסיל כאולתו" (משלי שם, ד).

וכן הוא הדרך בו יש להתנהג אם היצר הרע שבכל אחד ואחד, שנקרא "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד, יג. קה"ר שם. זהר ר"פ וישב), שכאשר בא היצר הרע לבלבל את האדם מתורה ועבודה אין ליכנס אתו לוויכוחים, אלא יש להתנהג בתוקף ולקיים מאמר חז"ל "משכהו לבית המדרש" (סוכה נב, רע"ב. קידושין ל, ב).

(ע"פ לקוטי שיחות חי"ח עמ' 291)