פנינה יומית.... כד סיון
|
|
|
יום חמישי כ"ד סיון - אה"ק: קורח
הכיצד אמר משה לקורח "אף אני רוצה בכך"? בענין מחלוקת קורח מצינו שמשה אמר לקרח ולכל עדתו "אנו אין לנו אלא ה' אחד כו' וכהן גדול אחד, ואתם ר"ן איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך" (רש״י ד"ה זאת עשו – טו, ו). ולכאורה תמוה, הרי קרח ועדתו נחלקו על כהונתו של אהרן, ואיך מתאים שכלל משה את עצמו עמהם אפילו בדיבור, באמרו "אף אני רוצה בכך"? אלא שמזה לומדים דבר נפלא, החסרון ב"ר"ן איש מבקשים כהונה גדולה" לא הי' ברצונם לשמש ככהנים גדולים, שהרי רצונם זה נבע מהבנתם את גודל המעלה בכהונה גדולה, ש"עומד לפני ה' לשרתו", "ויבדל גו' להקדישו קודש קדשים" (דה"י א כג, יג), ולכן גם הם נשתוקקו לזה. יתר על כן, הרי במתן תורה אמר הקב"ה לכל אחד מישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (יתרו טו, ו), ומפרש בעל הטורים (עה"פ) שבאותה שעה עמדו כל ישראל במדריגת כהן גדול, ולכן חשבו עדת קורח שכל אחד מישראל שייך להיות כהן גדול. וזהו שאמר להם משה "אף אני רוצה בכך", כי תשוקתם ורצונם לשמש בכהונה גדולה - דבר טוב הוא. והחסרון שלהם הי' רק בזה שגרמו לפירוד לבבות ולמחלוקת בין בני ישראל. ומזה צריך כל אחד ללמוד, שגם אצלו צריך להיות רצון תמידי להיות קדוש בקדושת כהן גדול, ולעמוד "לפני ה' לשרתו" ולהתקדש בקדושת "קודש קדשים". (ע"פ לקוטי שיחות חי"ח עמ' 187 ואילך)
חו"ל: שלח
מדוע שיעור הנחתום קטן משיעור הבעל הבית? בנוגע לשיעור מצות חלה הכתוב בפרשתנו, כותב רש"י "חכמים נתנו שיעור לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה, ולנחתום אחד מארבעים ושמונה" (טו, כ). ויש לבאר החילוק בין שיעור חלה לבעה"ב לשיעור הנחתום: בנוגע לענין ה"חלה" מבואר שתוכן מצוות חלה הוא ההכרה בזה שלא יגיעת האדם ועבודתו מביאה לו את התבואה, כי אם הקב"ה לבדו הביא לו את הברכה, ובמילא אין התבואה והעיסה שייכים לו, אלא להקב"ה. ולכן הוא נותן את "ראשית עריסותיכם" – "תרומה לה'", להראות שבאמת שייכת העיסה להקב"ה (ראה בזה בלקו"ש חי"ח עמ' 183 ואילך, וש"נ). והנה, מבואר בספרים, אשר בעל עסק רואה את ההשגחה העליונה יותר מבעל תורה, כי בעל עסק צריך לעשות פעולות שונות כדי להרוויח מעסקו, והצלחתו תלוי' בתנאי המקום והזמן, עליית וירידת השערים וכו'. ובכל זה רואים לעתים תכופות בגלוי שמסבב הסיבות ית' הוא זה שגרם להצלחתו במסחר. אך הבעל תורה, שמקבל בדרך כלל את פרנסתו הקצובה מן המוכן, אין הוא רואה השגחה זו בגלוי כל כך. ועל פי זה יש לבאר חילוק שיעור החלה בין הבעה"ב להנחתום: האופה את העיסה בבית אינה מודע בדרך כלל לפרטי הדבר, איך הרוויחו את הכסף לקנות את העיסה, אלא מקבל הוא את הדבר מוכן לאפי', ובמילא אין הוא מרגיש כל כך איך שהעיסה קשורה ותלויי' בברכת הקב"ה. ולכן עליו לתת שיעור גדול "א' מכ"ד", כי אצלו נדרש זהירות גדולה יותר שלא לשכוח שהכל בא מאת הקב"ה. אך הנחתום, שהוא בעל עסק, ואופה את העיסה לפרנסתו באופן הבא על ידי מסחר עם כל התנאים הנ"ל, הרי הוא רואה בעסקו כבר שההצלחה תלוי' בהקב"ה השולח לו את פרנסתו, ולכן אצלו מספיק "א' ממ"ח", כי גם שיעור זה משמרו מהטעות שהצלחתו תלוי' רק בו. (ע"פ לקוטי שיחות חי"ח עמ' 185 ואילך) |
