בפרשתנו כתוב "כי תבואו מלחמה גו' על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות" (י, ט). ויש לבאר זה בדרכי עבודת השי"ת:

"הצר הצורר אתכם" – זהו היצר הרע, ש"אין לנו צר הצורר כמוהו" (של"ה חלק תושב"כ פרשתנו שנא, א). ו"מלחמה גו' על הצר" עיקרה בשעת התפלה ד"שעת צלותא שעת קרבא [שעת התפלה היא שעת מלחמה]" (ראה לקו"ת תצא לד, ג. ועוד), שאזי היצר מתגבר לבלבלו במחשבות זרות וכיו"ב.

ועל זה אומר הכתוב "והרעותם בחצוצרות", שפירושו "לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא . . כלומר כל דבר שייצר לכם . . זעקו עליהן והריעו" (ל' הרמב"ם ריש הל' תעניות). והיינו, שהעצה לנצח את היצר היא רגש ההכנעה והביטול כלפי הקב"ה, שירגיש האדם שרק הוא ית' ביכולתו להצילו מיצרו, ומתחנן לפניו ית' "לרחם עליו　 כו' על נפשו להצילה ממים הזדונים" (תניא פכ"ח), ואזי "ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם" (פרשתנו שם).

ומזהיר הכתוב שגם "ביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם" (שם, י). שאל יחשוב האדם, שרק כשיצרו מתגבר בתוקף להלחם עמו, אזי הוא צריך לרגש ההכנעה כלפי השי"ת, אך לאחר שניצח את היצר, ואין מונע לו בעבודתו, הרי הוא יכול לעבוד את השי"ת בשמחה וטוב לבב, בלי רגש הביטול וההכנעה.

אלא גם לאחרי נצחון מלחמת היצר, כשכבר מקריב עולות ושלמים, שקרבנות מורים על קירוב להקב"ה (ראה לקו"ת ריש פ' ויקרא), הנה גם אז עליו "לתקוע בחצוצרות" ולהיות בביטול לפני ה'.

בפרשתנו כתוב אשר מנין בני לוי הי' "מבן שלשים שנה ומעלה גו' תפקוד אותם" (ד, כג). ויש לבאר ההוראה מזה בעבודת האדם לקונו:

בני לוי לא עבדו את עבודת המשכן עד היותם בני "שלושים שנה ומעלה", ובכל זאת ניתן להם הכח שמאז והלאה ייהפכו לנושאי המשכן, שעל ידי נשיאת המשכן במדבר "היו ממשיכים גילוי אלקות" (לקו"ת פרשתנו כב סע"ב) במקום של "מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון שאין בו מים" (עקב ח, טו), והענן הי' הורג את הנחשים ועקרבים (ספרי בהעלותך י, לד), והפכו את המדבר למקום ישוב.

וכן הוא בכל אחד ואחד, שהרי "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש . . אשר נדבה רוחו אותו . . להבדל לעמוד לפני ה' ולשרתו . . יהי' ה' חלקו ונחלתו . . כמו שזכה לכהנים ללוים" (ל' הרמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל), ואם כן, מבלי הבט על מצבו עד עכשיו, הנה באם יחליט שמכאן ולהבא "יעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו", יותן לו הכח לטהר את עצמו מכל הענינים הבלתי הרצויים שהיו בעבר בהיותו ב"מדבר", ולהמשיך "גילוי אלקות" בנפשו.

(ע"פ לקוטי שיחות חי"ג עמ' 16 ואילך)