במעשה הגורל נצטוינו לקחת שני שעירים שוים ודומים ולהטיל ביניהם גורל, מי ילך לה' ומי ילך לעזאזל, כיצד נעשה הגורל ומהם הלכותיו? בנושא שלפנינו:

הקדמה: 

הקרבת הקרבנות ביום הכיפורים כוללת בתוכה מצוה לקחת שני שעירים הדומים בצורתם, בגובהם ומחירם, ולהטיל עליהם גורל[1], ככתוב: 'ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל'[2].

מקום ההגרלה: ההגרלה היתה מתקיימת בצפון*, כלומר, בשטח שמצפון למזבח[3]. יש אומרים שההגרלה נערכה סמוך לשער ניקנור* בצפון*[4], ויש אומרים שההגרלה התקיימה בתחום הכותל הצפוני של המזבח[5].

תהליך ההגרלה: השעירים עומדים כשפניהם כלפי ההיכל שבמערב, כך גם הכהן הגדול עומד כששני השעירים לפניו ופניו למערב. מימינו הסגן* ומשמאלו ראש-בית-אב*. מניחים קלפי* בעזרה ובו שני גורלות, על האחד כתוב 'לה'', ועל השני כתוב 'לעזאזל'. הגורלות יכולים להיות מעץ או מתכת, ובלבד שלא יהיו שונים זה מזה בגודלם ובצורתם. בימי בית ראשון* נעשו הגורלות מעץ ובימי בית שני* נעשו מזהב[6]. הכהן הגדול מכניס את שתי ידיו לקלפי ומוציא את שני הגורלות. אם עלה הגורל 'לה'' ביד ימין - אומר הסגן: 'אישי כהן גדול הגבה ימינך', ואם עלה הגורל 'לה'' ביד שמאל - ראש בית אב אומר: 'הגבה שמאלך', והכהן הגדול מגביה ידו, כדי שהעם ידע איזה קרבן לה'[7]. לאחר מכן מניח הכהן את הגורלות על ראש השעירים, וכשמניח את הגורל על השעיר העולה על המזבח, אומר: 'לה' חטאת' בשם-המפורש*[8].

מהלכות השעירים והגרלתם: מת אחד מן השעירים, בטרם התקיימה ההגרלה, יביאו שעיר אחר תחתיו. אם מת השעיר לאחר ההגרלה ולאחר קביעת השמות לשעירים, מביאים שני שעירים אחרים, עורכים עליהם הגרלה, ונותנים את השעיר בעל השם המתאים תחת השעיר המת. באשר לשעיר הנותר, זה ירעה עד שיסתאב[9]. ההגרלה על השעירים אינה נחשבת עבודה, אך אם לא התקיימה - מעכבת היא את המשך סדר העבודה. באשר להנחת הגורלות על ראש השעירים - מצוה היא, אך אינה מעכבת. העלאת הגורלות מן הקלפי, כשירה בכל כהן אך פסולה בזר*. מאידך גיסא, הנחת הגורלות על ראש השעיר כשירה בזר[10].

מן המדרש, הגורל בימי בית שני: תנו רבנן: ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק, היה גורל עולה בימין. מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל[11].