ו' בניסן ה'תרמ"ה – ט' בניסן ה'תשל"ט

הרב אריה לוין, אבי האסירים נולד בפולין (ו' בניסן ה'תרמ"ה) ולמד בסלוצק ובסלונים, כבר בילדותו נחשב כמתמיד גדול ועילוי, ולימים למד בישיבת וולוז'ין. בשנת ה'תרס"ה (1905) עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת תורת חיים אשר בעיר העתיקה (המכונה היום 'עטרת ירושלים'). הרב הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והראי"ה קוק.

לצד היותו משגיח בתלמוד תורה 'עץ חיים' בירושלים היה בעל חסד גדול, ובמשך כעשרים וחמש שנים היה רגיל ללכת מידי שבת בבוקר לבתי הכלא על מנת לבקר את האסירים בבית הכלא ולעודדם. הרב לא הבחין בין אסירים פליליים לבין אסירים 'לאומיים' אשר היו מעולי הגרדום ולוחמי המחתרות. יתירה מזאת, הרב היה נוהג לבקר בבית חולים למצורעים על מנת לתת עידוד ליושבים בה.

מעבר לביקור אצל אותם אנשים נדכאים, היה הרב אריה מקפיד מאז עלייתו לארץ ישראל, בכל שבת הן גשומה והן מושלגת להגיע לרחבת הכותל, כתוצאה מכך, עם נפילת העיר העתיקה בשבי הירדני נשבר ליבו של ר' אריה, ועל זה אמר: "אמרו חכמינו 'גזירה על המת שישתכח מן הלב', ואכן הדמעות שאנו שופכים על אהובינו המתים הולכות ומתמעטות בחלוף הזמן. והנה על הכותל שופכים יהודים את דמעותיהם כמעט אלפיים שנה! סימן הוא כי הכותל אינו מת, כי אם דבר חי". כעבור תשע עשרה שנה זכה הרב אריה להיות מן הראשונים ולשוב ולהתרפק על אבני הכותל.

הרב זכה להעמיד בנים וחתנים ת"ח, שהמפורסם ביניהם הוא הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל. מיוחדת צואתו של הרב המבטאת את האמונה השלימה לעולם מתוקן. הרב נפטר בער"ש הגדול, ט' ניסן ה'תשכ"ט, ונטמן בסנהדריה מבלי שיספידוהו, אך במצבה נכתב שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר 'אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים".

הרב אבי כהנא

"נזר הקודש"  - המכון לכהנים

שעל יד מכון המקדש