'כנגד ארבעה בנים דברה תורה' וכו', מה ההבדל בין דברי החכם והרשע, בשניהם זה לשון לאחרים (אתכם\לכם) אז למה על הרשע אומרים שהוציא עצמו מהכלל, ולחכם לא אומרים? מרן הגאון הגדול הרב חיים דרוקמן שליט"א מביא ('לזמן הזה') כמה פרושים. בקיצור נימרץ: הרשע מזוהה ע"פ דבריו- שהוציא עצמו באמירת "לכם", לא הזכיר שם ה', ואומר בזלזול "העבודה". וכן מוכח בהצגת דבריו בתורה כאמירה ולא שאלה, שבה להתריס (ראה שם באריכות). ואולי אפשר להוסיף: א. המילים של הרשע אינם מחוייבים להיות דברי רשעה, אלא שאנו מכירים את הבן הזה ולכן יודעים שהוא אומר זאת מרשעתו. לכן מובן מדוע התשובה לבן הרשע מופיע בסמוך לדברים לבן שאינו יודע לשאול (שמות יג,ח), ולא ישר בדברים שנאמרו סמוך לשאלת הרשע (יב,כו), כדי לומר שכמו בבן שאינו יודע לשאול הוא לא אומר (כדי שנשפוט את דבריו), כך גם ברשע לא ע"פ עצם דבריו מבינים אלא מהכרתו (ולכן נאמר סמוך לבן שאינו יודע לשאול, שאם הוא רשע יאמר לו כרשע). ומניין לנו שהפס' ברשע מדבר בבן רשע (אם לא ע"פ דבריו)?- ניראה שלהבדיל מהחכם והתם שבהם שואל הבן בשאלה אישית (“כי ישאלך בנך") שזה מראה שבא לברר את האמת, ולכן בא ושואל בצורה מכובדת כתלמיד את רבו, בבן הרשע נאמר "כי יאמרו אליכם בניכם" בלשון רבים, שבאים כקבוצה שטוענים טענות בצורה בזויה ברבים, בצורת זלזול- בקולניות, ולכן מעשיהם מבררים שהם רשעים ולא באו כדי לדעת את ההלכה. (מעין "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן" [במדבר כ,ב] שבאו ברבים בהתקהלות לרעה). ב. בשאלת החכם מפורט: “מה העדת והחקים והמשפטים" (דברים ו,כ) שמתוך הפרוט שבדבריו מוכח שהוא חכם, ובתורה מי שהוא צדיק הוא גם חכם, שזה דבר אחיד שלכן אין בן 'צדיק' אלא 'חכם' שהוא הצדיק (כמו שמביא מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א בהגדה) לכן בהגדה בכוונה העמידו 'חכם' לומר שמתוך דברי חכמתו אנו מזהים אותו עם צדקות, ולכן דנים אותו לזכות ומעמידים את דבריו "אתכם" לא כהפרדה אלא רק כמציאות שהוא עצמו לא היה שם. ג. ואולי מוכח שהוא צדיק מתוך דבריו שפותח ב"עדות", שיכל לומר רק "החקים והמשפטים" (שזה כולל את כל התורה) מדוע אמר גם "עדות"? אלא בא לומר בזה שמאמין ביציאת מצרים, שיודע שמצוות הפסח קשורים לעדות על מה שהיה, ומימלא גם מאמין בה' שהתגלה במצרים. לכן מתוך דבריו מוכח שהוא מאמין בה' בשלמות, ומימלא בדבריו "אתכם" אינו ביטוי לכפירה. (אולי לכן ברשע מדגישים שלא היה יוצא, לרמז על ההפך מהחכם הצדיק שקשור לעניין היציאה). ד. אולי סתם כך כשנאמר "אתכם" או "לכם" זה נישמע שלא קשור אליו, אלא שיש מקום לפרש דבריו שמתכוון שהוא עצמו לא היה ולכן מי שהצטוו זה הם, אולם זה דיוק דק בדבריו ולא פשטות דבריו. ולכן סתם כך אצל הרשע "לכם" מתפרש כפשטות דבריו, שהוציא את עצמו מן הכלל, אבל בחכם כיון שמדוייק מאוד בדבריו (שמפרט חוקים דינים ומשפטים) אז אנו מתייחסים לדבריו כמדוקדקים ולכן "אתכם" יתפרש שהוא לא היה שם, כדבריו בדקדוק. ה. אולי דברי הרשע מזכירים את דברי התם, אצל התם זה "מה זאת" ואצל הרשע "מה העבודה הזאת לכם" ולכן כיון שדבריהם דומים אנו מבררים במה שונים זה מזה. לכן בתם שאין "העבודה" מוכח שהוא תם שאינו יודע להבחין ולברר מה לפניו, שלא כרשע שמבחין ולכן אומר "העבודה". ואצל התם אין "לכם" שלא כרשע, ומה זה בא לומר?- לכן למדו מזה שכוונתו "לכם" ולא לו. ו. אולי יש הבדל בין "אתכם" ו"לכם", שבדברי הרשע "לכם" אין פרושו כמו "אתכם" בדברי החכם. אלא "אתכם" בחכם זה שה' ציוה אתכם, שהם היו שם ולא הוא (אבל מחייב גם אותו לקיים) ואילו "לכם" מתפרש כביטוי למרידה בעשיה, כאילו אומר 'מה לעבודה הזאת ולכם' למה אתם עושים את זה, ובזה לא שייך שהוא לא היה בזמן הציווי. וזהו אולי כוונת היר' שמסביר מה הרשע אומר, שמוסיף אמירה לפרש את דבריו: 'מה העבודה הזאת לכם? מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה?' (יר' פסחים י,ד) שמורד בעשיה. ז. החכם נאמר בספר דברים, שנאמר לאחר ארבעים שנה, ולכן ברור שהבנים שלהם לא היו ביציאת מצרים (ומתן תורה), ולכן "אתכם" פרושו שהוא לא היה אז, ואילו הרשע נאמר בשמות עוד לפני שיצאו ממצרים, ולכן הבנים יכול להיות שהיו ביציאה ולכן לא ראוי לומר "לכם" בשם כולם (כי לפחות רובם היו), מימלא בא לומר שמתכוון לכם ולא לו. ואמנם נאמר לפני זה "והיה כי תבואו אל הארץ" (יב,כה) אולם כאן זה קודם המרגלים כך שהיו צריכים מיד מהיציאה לבא לארץ ולכן רוב הילדים היו במצרים (ואפילו לא להתעכב בהר סיני שנה, כמו שהתעכבו, אלא רק ארבעים יום, כיון שזה לפני העגל שגרם לעיכוב, שבעקבותיו לקח זמן שמשה בקש רחמים ומתן לוחות השניים והקמת המשכן).