על הפסוק בפרשתנו "כל הולך על גחון" (יא, מב) מפרש רש"י "זה נחש. ולשון גחון שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו". ויש לפרש תכונות אלו בנחש - "הולך שח" ו"נופל על מעיו", על דרך הרמז:

אמרו חז"ל (זח"א לה, ב) "נחש דא יצר הרע". ובדברים אלו מרומזת הדרך שהיצר הרע בא להסית את האדם.

בתחילה אין היצר הרע בא לאדם לפתותו שיהי' "הולך על מעיו", שיהי' שקוע בתאוות האכילה ובענינים ארציים, כי אם 　בראשונה אומר הוא לאדם שיהי' "הולך שח".

כלומר: בניגוד להוראת התורה "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ, כו), שהאדם צריך להעלות ראשו, ולהתבונן בגדלות הא-ל, אומר היצר הרע לאדם להוריד ראשו ולהיות "הולך שח". ועל ידי זה יכול היצר הרע להוריד את האדם רחמנא ליצלן עד שסוף סוף יפול האדם מדרגתו ויהיה בבחינת "נופל על מעיו" - שקוע בתאוות האכילה וכיוצא בזה.

וכמאמר חז"ל (שבת קה, ב) "כך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו עבוד עבודה זרה".

והעצה להנצל מזה היא להיות שקוע בעניני "מרום" ו"שמים" שהוא העסק בתורה בכלל ובפנימיות התורה בפרט (ראה תורה אור (לרבינו הזקן) בתחילתו), שכש"מרים" ראשו ועוסק בתורה הרי הוא ניצול מ"הנחש דא יצר הרע".