אחד מן העופות הטמאים המוזכרים בפרשתנו הוא "השלך" (יא, יז), ומפרש רש"י "פירשו רבותינו זה השולה דגים מן הים". ויש לבאר רמז בזה על דרך החסידות:

מבואר בספרים (ראה התוועדויות תנש"א ח"ב ע' 6 ואילך. וש"נ), שיש שייכות בין הנהגת הטבע לבין הים, ועל שם זה נקראת הנהגת העולם הרגילה בשם "טבע" – מלשון "טביעה בים". כי, כמו שהים מכסה על מה שבתוכו, שמה שטבוע בתוך הים נמצא שם בשלימות ורק שאינו נראה מצד שהים מכסה עליו, כך גם הנהגת הטבע מכסה על מה שבתוכה: באמת כל המאורעות בעולם, בכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, הרי הם בהשגחה פרטית מאת הקב"ה, אך לבושי הטבע מעלימים על החיות האלקי, וכך נראה שהעולם מתנהג לפי דרך הטבע בלבד, וכל השתלשלות המאורעות והפרטים כו' הם בדרך מקרה ח"ו ללא כוונה מיוחדת.

והנה ידוע, כי בענין זה של השגחה פרטית נחלקו השיטות אם ישנה להשגחה פרטית רק במין האדם או גם בבעלי החיים וכו' (ראה "רשימות" חוברת סח, וש"נ). ומורנו הבעל-שם-טוב הכריע ופירסם אשר כל הענינים ממש הם בהשגחה פרטית, כולל כל הפרטים שבדומם, צומח וחי.

וכתב אדמו"ר הצמח צדק ש"אאזמו"ר [כ"ק אדמו"ר הזקן] נ"ע" הביא "תשובה" וראי' "לדברי האומרים שהשגחה פרטית אינו רק במין האדם" מדברי הגמרא בענין ה"שלך" (חולין סג, א): "רבי יוחנן כי הוה חזי שלך, אמר 'משפטיך תהום רבה'". ומפרש רש"י שם: "ומשפטיך אף בתהום רבה, שזימנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות" (פרש"י שם) – שמזה מוכח ש"אף פרטי הדגים מושגחים", וגם על הדגים קיים דין ומשפט פרטי, והקב"ה מזמין את השלך להוציא את הדגים הפרטיים שנגזר עליהם בבית דין של מעלה (יהל אור – לו, ז סק"ג).

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ז עמ' 63 ואילך)