בס"ד

דבר תורה לחג הפסח טו ניסן התשע"ו שנת הקהל

ודיברת בם –או " צא ולמד"..

--------------------------------------------------------------------

בפרשה שאנו קוראים בחג הפסח   מופיע פ"ס " ויקרא משה לכל זיקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח  .. ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקף ואל שתי המזזוזת מן הדם אשר בסף .. ועבר ה" לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח על הפתח  ולא יתן המשחית  לבא אל בתיכם  לנגוף , ושמרתם את הדבר הזה  לחק לך

ולבניך עד עולם " [ שמות  יב] .

ישנו כאן ציווי  פשוט   , לחזור על התהליך  הנ" ל  " עד עולם " , איך בדיוק  מקיימים  את המצווה הזו    של  שחיטת " הפסח"  ומריחת הדם על המשקוף גם בימינו  שאנו לא  במצרים  אלא בארצנו הקדושה ?

ומסתבר  שאנו מקיימים אותה כל שנה ושנה ולא רק בפסח....  

לאחר  מריחת הדם  ושחיטת קרבן הפסח  האדם נותר פסיבי ולמעשה לא נותר לו לעשות דבר כי אם לחכות..עניינו   של הלילה הזה  הוא פשוט להוריד את הראש ולא לזוז.. מסיבה זו  מריחת הדם היא  ע"י צמח האזוב המשדר פשטות וענווה בדיוק כמו המצה .

הלילה  הזה הוא לא סתם לילה או עוד מאורע חגיגי , בלילה הזה אנו בני ישראל מקדישים את הזמן ואת כוחותינו כולם רק לקב"ה בלבד! , כמעיין ליל הייחוד של החתן והכלה לאחר חתונתם.

בני ישראל היו שקועים עד צוואר ב מט שערי  טומאה, בתהילים מט   מופיע פסוק שמתאים בדיוק לעניין "אך אלוהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה", מפרש רשי  , ה" יפדה נפשי שלא אלך לפי שאול אלא יקחני בחיי כדי שאלך בדרכיו , ועוד מחזק המדרש את הפירוש באומרו שכעת שהקב"ה  לקחני שאלך בדרכיו אינני מפנה את ליבי לבטלה  ולדברים שלא יעזרוני לעלות מפי השאול  שמשול לטומאת מצרים  שה" יתברך גאל אותנו ממנה בחסדיו הרבים!

בני ישראל נגאלו ממצרים בזכות ארבע דברים," שלא שינו את שמם, את לשונם , לא אמרו לשון הרע ולא היו פרוצים בערווה , אך  למרות זכויות גדולות אלו שלא פשוט לקיימם בתנאים של עבדות והשפלה ערב יציאת מצרים  בני ישראל קיבלו  שתי מצוות יקרות , מצוות ברית המילה , ומצוות קרבן הפסח  וזאת כיוון  שבגלל היותם שרויים ב מט  שערי טומאה לא היו  להם מצוות  מעשיות ומוחשיות  להתעסק בהם שיהיו זכות ליציאתם ממצרים בטרם עת   שנאמר, "ואת ערום ועריה" מכל המצוות,  קיום מצוות אלו מתוך אמונה  ולא מורא ופחד מאיש  זו היא   הברית שאנו עבדי ה" לעולם ועד .

, הפ"ס ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי בדמיך חיי"  מתייחס לקרבן דם הפסח ודם המילה  שבזכות מצוות אלא ובזכות ארבעת הפעולות שהזכרנו  לעיל שמשולות אולי לארבעת הכוסות בליל הסדר  נגאלו אבותינו ממצרים..

אך עדין העניין של מריחת הדם והקשרו לזמננו  מלבד מצוות המילה לא  ברור כל כך .

התשובה טמונה במילה" פסח"  שמורכבת למעשה משני מילים " פה" –" סח" , הכוונה ,פה שמדבר  , ומה לדבר ?

פסק הרמבן  " מצות עשה לספר בניסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים, והזכירה צריכה להיות דווקא בפה ולא בלב " [זרע שמשון] שהרי אנו מזכירים  את יציאת מצרים כמה פעמים כל יום ומאות אם לא אלפי פעמים בשנה , ענין זה גם מתקשר "  לפי החירות " ,שהוא לפי המפרשים " בעל צפון " , אליל  מצרי שלא היה " נותן" לאף עבד לצאת ממצרים והמקום הוא גיא בין שני הרים וצורתו כצורת פה , פירוש המילה " בפתח  המקום הנקרא  חירות " .

ומפרשת המכילתא "  מה חירות הללו לא היו משופעות אלא גדודיות, ולא היו תרוטות אלא מוקפות  ולא עגולות אלא מרובעות ,ולא היו מעשה אלא מעשה שמיים  ועיניים היו להם בפתחם כמין זכר  וכמין נקבה

אלו  עם בורות  עם פתחים מרובעים  ומאוזנים שנעשו ע" י שמיים  ,והיו להם שני פתחים כזכר  וכנקבה" .פי החירות היה המקום האחרון בו היה אפשר  לפי המצרים למנוע מישראל לצאת לחרות  , ודוקא שם  , ישראל "יוצאים ביד רמה " , לעיני כל המיצרים ולמעשה לעיני העולם כולו  בהראות ה" יתברך את נפלאותיו שעשה לנו , וכך יוצא  שבמקום שבו המצרים ניסו למנוע מישראל לצאת ממצרים , הם מימשו את זכותם לצאת לחירות ולספר  בפה- סח את כל הנפלאות , מה שמזכיר לנו שלמעשה  אנו אומרים " על הניסים" גם בפסח , בתחילת  קרבנות הנשיאים  בחודש ניסן   .

ליל הסדר אותו אנו חוגגים נקרא גם " ליל הייחוד" ,  ההגדה פותחת במילים,"  צא ולמד מה ביקש לבן הארמי .." ותמוה מה הקשר בין  ליל הסדר- ייחוד- לבין פסקא זו? ועוד מה  הקשר "לפי החירות?".

המקום " פי החירות" היה למעשה ההפך הגמור משמו " חרות" ,שהרי מהי  החרות? ולמה כל כך ניסו [ומנסים] למנוע אותה מעמנו? החל מלבן הארמי דרך פרעה  ועד ימינו אנו..

החרות משולה למצה שאנו  אוכלים בפסח ושהיא מצווה בפני עצמה  ! המצה  כידוע עשויה  מבצק שלא תפח  וזה על מנת  לשרוף את היצר הרע  שמשול לשאור שבעיסה  ,מה שאנו מצווים לשרוף בערב פסח ושהוא בל יראה ובל ימצא , המיצרים היו מלאי גאווה ושליטה על אחרים  בדיוק כמו החמץ , זו הסיבה שבני ישראל מצווים לשחוט את הטלה שהוא אליל המצרים שמשול גם ליצר הרע בדיוק לפני העם המצרי  וזו כדי להראות שאנו  הולכים אחרי ה" יתברך ומצותיו ,מה שהם ניסו למנוע מאיתנו ואודות ל ה" לא הצליחו .

המילה חרות ,אם נחשב בגימרטיא היא 614 , וידוע הפ"ס " וכאשר  תריד ופרקת עלו מעל צאורך "

המילה תריד  שווה גם היא 614 כמילה " חרות"  , ולעומת זו יש תרי"ג מצוות  בתורה [613] , החרות  היא לא להוריד  אף מצוה! אלא  להפך , להוסיף מצוות ולהדר כמה שהאדם יכול , ומדהים  שהמצווה ה614 שמדברי סופרים היא על ברכת הנהנין , בדיוק מתאימה לברכת האילנות שאנו אומרים בחודש ניסן הבעל"ט ,"אשר ברא אילנות טובות ובריות טובות להנות בהם בני אדם" , ההודיה  העל הצומח  מובן ,אך מה לגבי הבריות ? ושוב , מה הקשר ללבן הארמי ?

בתחילת ההגדה של פסח אנו אומרים" צא ולמד  מה ביקש  לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו , שפרעה לא גזר  אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקר את הכל" , לכאורה תמוה מאוד! לבן יותר גרוע  מפרעה?

מסתבר שכן! לבן  מזוהה בתלמוד הבבלי במכסת סנהדרין  עם בעור  אביו של בלעם הרשע  ועם כושן רשעתיים , רבי יהושע מזהה את לבן עם קמואל אבי ארם [ בן נחור  ואבי ארם] כזה שקם נגד האל  , השם לבן בהיפוך אותיות הוא  "נבל" ,גם כינויו" הארמי " הוא בהיפוך" " רמאי" , וזה בדיוק מה שהוא ניסה לעשות ליעקב אבינו  , חז"ל ניסו לפרש את הקרבה  בין בלעם ללבן בכך ששניהם ניסו לעקור את ישראל , עניין לבן הוא בכך שהוא ניסה למנוע מיעקב להינשא  לבחירת ליבו רחל  ובמרמה חיתן אותו עם לאה בעוד רחל כדי למנוע עוגמת נפש מאחותה, מחרישה  , איזה עוול ואיזה  צער! ויעקב באהבתו הגדולה לרחל הסכים בלית ברירה   למעלליו של לבן ועבד  עבור רחל  שבע שנים נוספות  , לבן ניסה למנוע מיעקב  לבנות בית עם בחירת  ליבו , על כך יעיד הפ"ס "יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר  אלי  לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע " , לבן הארמי  הציג  עצמו בתחילה כדוד הטוב , "ויהי כשמע לבן את שמע יעקב  בן אחותו  וירץ לקראתו  ויחבק לו  וינשק לו  ויביאהו אל ביתו" ,  אך לבסוף התגלתה התרמית בכך  שלבן גזל מיעקב את שנותיו  ,   מה שאילץ את יעקב וכל ביתו לברוח מלבן דודו   ממש כבני ישראל שברחו ממצרים אך יצאו ביד רמה , יעקב  לעומת זו יצא  מושפל  ,אמנם עם בני ביתו אך לא כך הוא ציפה שיקרה  כשהגיע בתחילה לבית לבן  למרות שידע שלבן הוא לא צדיק הדור..  לבן ברוב חוצפתו בא בטענות ליעקב בברחו ממנו בכך שאמר "ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספת לבית אביך .., ויעקב עונה את האמת הקשה," כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעימי ",  לבן ניסה לקלקל את ליל היחוד של יעקב ורחל למרות שידע על אהבתם הגדולה הוא לא מסוגל לכבד את החלטת יעקב ורחל  , וכי מה פשעו בכך יעקב ורחל ?? ש- ויאהב יעקב את רחל?" בדיוק כמעשה פרעה ובני ישראל שניסה לקלקל את ליל הייחוד שלנו עם הקב"ה בגזרות משונות  מה שיביא גם לקלקל את בניין ביתם של ישראל  וזאת ע"י הכוונה " כל בן הילוד היאורה השליכוהו" , פרעה  חשק בנות ישראל הצנועות  , ובכך שיהרוג את ילדי ישראל, בנות ישראל יאלצו מתוך הכרח להנשא עם העם המצרי מלא הזימה מה שהיה עלול להוביל לסוף העם היהודי.  

, דבר שבחסדי ה" לא צלח אודות לפ"ס," בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים" ,בנות ישראל המשיכו לשמור על נאמנות לבעליהם  ולקב"ה  ושמרו על טוהר ביתם ומשפחתם  בכך שעודדו את בעליהם שהיו מדוכאים להמשיך בהרחבת המשפחה בדרכים מתוחכמות בעזרה ישירה של ה" יתברך בכך שהיו יולדות שישה בכרס אחד! מה שמתקשר גם המראות הצובאות[ראה מאמר נפרד]   דבר שמקביל ודומה לאימותינו רחל ולאה ששמרו על טהרת ביתם ומשפחתם ודאגו להרחיבה  בצניעות ויושר  והתמידו באמונה בה"   למרות " העזרה " של לבן אביהם  , מה שהיה אמור להיות הפוך בדיוק , ומה שמקומם  זה, שלבן היה למרות הכל דודו של יעקב , אך איזה אדם הוא אם  הוא נחשב לרשע יותר מפרעה עד כדי שהוא מוזכר  לגנאי  בליל הסדר, בראש ההגדה! [וברור שלכל אדם אסור לצער אדם אחר..]

סדר  הפסח אותו אנו חוגגים  הוא כמו שציינו  מיוחד, בכך שאנו חוגגים את איחודה של החרות במלא מובנה ומשמעותה!! שכן בזמן שאנו חוגגים את ליל הסדר  ומקיימים את המצווה" ודיברת בם"  ומספרים בניסי יציאת מצרים מסב לאב  מאב לאשתו  ולבנו וככה הלאה , ובזמן שהקב"ה רואה    

אותנו מברכים," אנו חייבים להודות  להלל לשבח לפאר לרומם    ולהדר ולקלס  למי שעשה  לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, הוציאנו מעבדות לחרות , ומשעבוד לגאולה,  מיגון  לשמחה ומאבל ליום טוב    ומאפלה לאור גדול  ונאמר לפניו הללויה" . הוא מקיים יחד עם מלאכיו ליל סדר  בשמי מרומים ומתגאה בבניו, " תראו איך בני משבחים אותי"  ואיזה נחת רוח אנו מעניקים לו ולנו גם יחד .

ישראל יצאו מאפלה לאור גדול מאוד שאנו חוגגים  עד היום הזה  , וידוע שמי שיוצא מחושך מוחלט לאור השמש חייב לכסות את עיניו ולצאת לאור בהדרגה אחרת יפגעו חלילה  עיניו, כמו בשורה על שמחה גדולה שבאה אחרי הרבה שנים צריכה לבוא במידה  ולא בבת אחת אחרת יש סכנה מסוימת .. וכן איזה חסד עשה לנו הקב"ה שהוציאנו ממצרים" בבהילו"," ישועת ה" כהרף עין" ולא נגרם לנו שום נזק!  

בראש המאמר  שאלנו איך בדיוק אנו מקימים היום את מצוות מריחת הדם על משקוף הבתים?

התשובה  היא  כמו שהסברנו  את עניין מצוות ברית המילה וקרבן הפסח שנחגג בחבורה אחת כמו ערב יציאת מצרים ובעצם חגיגת  החרות הגדולה ," בליל הייחוד" שלנו עם ה" יתברך בכך שאנו מקימם את מצותיו ללא מורא וחשש אלא  באמונה גדולה בה" יתברך תמיד!  בפה- סח " ואמרתם זבח פסח", מה שמתחבר עם הפ"ס" ונשלמה פרים שפתינו" ,דרשו חז"ל שבזמננו אנו מקיימם את קרבן הפסח ע" י לימוד דיני הקרבנות  והלכות בית המקדש  שכן מי עוסק בלימוד הלכות אלו כאילו הקריב קרבן פסח  במועדו  , המעניין הוא  שספר ויקרא  בו מפורטים הקרבנות  חל תמיד בחודש ניסן .

וכך ע"י  סיפור וקריאת ההגדה  בליל הסדר- ייחוד אנו שוחטים למעשה את אלילי מצרים השה  שמשול למרות תמימותו לגאווה דומה  [ להבדיל ] לשאור  ולחמץ שמשול גם ליצר הרע שכן יציאת מצרים הייתה לא רק יציאה לחרות גשמית, חופש אלא יציאה מהמיצרים   לחרות רוחנית  שבשילוב נכון עם החרות הגשמית אנו מקדשים את חיינו בכך שאנו מקימים את ברכת  הנהנין שהיא כאמור  ברכה  על הנאה  מאוכל מסויים, מזונות ,שבעת המינים, שתיה וכו" אבל למעשה משולה לכל מה שאדם אוכל  והוא מברך את ה" יתברך שנתן לנו את כל פירות וטוב הארץ לפרטיה שכן אסור לו לאדם להנות מן העולם הזה ללא ברכה [ תלמוד בבלי ,ברכות] שכן הכל של מלך מלכי המלכים ,כל זאת     בניגוד גמור לעבדות מצרים ואת המאורע  הנפעם אנו חוגגים בהסבה לסדר כבני מלך ממש בשמחה וקדושה ![ גם הנשים חייבות בהסבה לפי חלק מהמנהגים שהרי הם חלק מהנס והעם כולו והם כבנות מלך! ] כולנו יחד  כנאמר" בנערינו  ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו  בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה" לנו" , ובקיום " כל דיכפין יתי ויאכול , כל דיצריך יתי ויפסח" , אנו חוגגגים את ליל הסדר- ייחוד עם הקב"ה כולנו  יחד ללא הבדל עדה ושייכות דתית הבן הרשע עם הטוב ועם התם וגם זה שלא כל כך יודע לשאול , ובכך מקיימים את, " בריות טובות להנות בהם בני אדם" , שכן עלינו לקשר בין כל חלקי העם ו" להנות" אחד מהשני ע"י עידוד איש את רעהו  לחיי תורה, שמחה ראויה וטהרה ,שכן הרי זוהי למעשה מטרת הוצאת ה" יתברך אותנו ממצרים , בכך שלא נלך בדרך מצרים ולבן הארמי  שלא כל כך לבן.. אלא  נקדש את  ארצנו  ,את  שמנו וכך גם את הקב"ה עצמו גם יחד , עלינו גם לזכור שאנו מצויים בתחילתה של ספירת העומר שבה אנו מתאבלים על מות תלמידי רבי עקיבא  שלא נהגו כבוד זה בזה  , וזה בניגוד גמור למידת הענווה שמסמלת המצה שאכילתה היא מצווה בפני עצמה יחד עם כל השיעורים הנהוגים , וגם עם האזוב שהוא הנמוך והשפל בעשבים ששימש למריחת הדם על המשקוף כסמל לצניעות והענווה שאנו צריכים לנהוג בהם לא רק בחג הפסח אלא כל השנה כולה ,  אם ננהג בדרך זו    נזכה לקיים את הפסח בקדושה  ושמחה גדולה  ונזכה  לחזות   בבניין בית המקדש השלישי  במהרה  ובמצוות עליה לרגל וקרבן פסח כהלכתו  כולנו יחד בחבורה אחת, ביד רמה  , אמן! חג פסח כשר ושמח!