הרב ש. גורונצ׳יק / הרב הראשי לצבא הגנה לישראל

זמן חרותינו

(פתח דבר)

אם יש את נפשנו לדﬠת את מﬠין הגבורה, ממנו שאבו כל הדורות ﬠטופי היסורים
ואסירי התקוה, צמאי הגאולה והפדות, את ﬠוז רוחם וﬠצמת נפשם, לﬠמוד בפני
משברי-ים סופרים במשך אלפיים שנות גלות מרה ושﬠבוד מלכויות; -
אם יש את נפשנו להכיר את כל היקר והקדוש, אשר בגינו הﬠרו אבותינו
בכל הדורות את נפשם למות. וﬠלו ﬠל מוקדי שונאיהם, ובפיהם רננת הקודש;
ואשר בו כילו מﬠנינו-משﬠבדינו את כל חיציהם וﬠלילותיהם;-
נצא ונלמד את תורת חג המצות, חג החירות והגאולה. ﬠיצומו של החג, מצװתיו,
חוקותיו, סדריו ומנהגיו - כולם קודש לגאולה ישראל, כולם אומרים חרות, בכולם
מפﬠמת רוח הגאולה המשיחית. הנה: ארבﬠ כוסות - כנגד ארבﬠ לשונות של
גאולה האמורות בגלות מצרים "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי...”; הסיבה
כבני חורין - זכר לגאולה; ובכל ההגדה כולה ﬠובר כחוט השני רﬠיון הגאולה
השלמה שראשיתה בגאולת מצרים וסופה בחזון הגאולה לדורות.
חג המצות אינו רק זמן חרותנו, זמן גאולתנו. הוא התגלמות של ﬠיקר
רﬠיון החרות. יסודה של הגאולה, הכללית והפרטית, המדינית והרוחנית, יונק את
מקור חיוניותו מן השיתין של חג המצות. כי החרות אינה מתבטאת רק ﬠ"י שחרור
צבאי-מדיני, חכמינו ז"ל אמרו: "אין לך בן חורין אלא מי שﬠוסק בתלמוד תורה".
יסוד החרות של הﬠם הוא צביון החיים הﬠצמאיים שפיתח לﬠצמו ﬠל פי ערכי
התורה והמוסר. ובה במדה שאינו יונק את חיוניותו ממﬠין זר אשר יכזבו מימיו,
בה במדה הﬠם הוא בן חורין. ובאמת אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים
ונתן לנו את התורה, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משׁוﬠבדים היינו להבלי מצרים
ולתרבותם הנפסדת ﬠד סוף כל הדורות.

***

שמחת הדרור והגאולה חודרת בליל הפסח לא רק לתוך ﬠולם המחשבה הרצינית
והמבוגרת, ﬠולם ההכרה הﬠמוקה, כי אם גם לתוך הﬠולם המחדש נﬠוריו
מבקיﬠה ועולה חדות התחיה והחרות באותו הלילה. זקן ונﬠר, איש ואשה, בן ובת,
תינוק ותינוקת - הכל מצווים ﬠל זכירת נס הפדות. מצוות רבות נוהגות בליל
הסדר לﬠורר את הנוער, "כדי שיכירו תינוקות וישאלו'. כנגד ארבﬠה בנים
דברה תורה בליל הפסח -- ארבﬠ דמויות המשקפות את ﬠתיד הדור המתחדש,
שכולן חייבות בשמחת החרות. כי החרות איננה רק מצב מסויים הנוח לפרט ולכלל
האומה. זוהי ﬠצמותו של הﬠם כלאום. החרות הכללית והחרות הפרטית הריהן כתרין
רﬠין דלא מתפרשין. עצמאותו של העם היא עורק חייו, וחוט השדרה של קיומו,
המאחד את כל חלקיו.
אותם הרגעים המועטים, בהם הסבנו כבני חורין בליל הסדר, בהיותנו במחשכי
הגלות, באפלולית התהום, בסתר המדרגה - איחדו אותנו, ושמשו לנו מקור לא
אכזב ומﬠין-הישועה של טל התחיה והתקוה במשך אלפי שנות שעבוד. באותם
הרגעים התעלינו מתוך המציאות המרה שאפפה אנחנו מסביב, והכרזנו קבל צם
ועולם, כי היינו והננו בני חורין, היינו והננו עם התורה, ﬠם ה', עם השואף לחרות
ולעצמאות. לפדות ולתחיה. בכל המצבים וכבל הזמנים. על אף היותנו נתונים
תחת עול הנוגש, ולמרות היאוש הגדול שעלול היה לאחוז בנו בחײ יום-יום,
מכריזים הײנו בעוז רוח ובבטחון גמור לאמור: "לא את אבותינו בלבד גאל הקב׳׳ה
ממצרים, אלא אף אותנו גאל עמהם" - כבר גאל; "והיא שעמדה לאבותינו
ולנו; לפיכך, אנחנו חייבים להודות ...למי שעשה לאבותינו ולנו את כל
הנסים האלו - הוציאנו מעברות לחרות”...
כל משנאינו ובני מענינו הכירו וידעו, כי כל עוד נערוך סדר פסח כהלכתו,
כל עוד נסב - ולוּ אף לרגעים מועטים בלבד - כבני חורין בליל הסדר, לא יוכלו
לנו. על כן, כה הרבו להתנכל ללילה הזה, וכילו את כל חמתם ברגעים המרוממים
האלה. על שום מצוה מן המצוות שבתורה לא נשפך דם ישראל רב כל כך, כמו על
שמירת חג המצות. כל עלילות הדם וכל גזרות השמד לא באו, אלא כדי להשכיח
ולהשבית מאתנו את כסופי הגאולה העתידה לבוא.

***

אחר אלפיים שנות שעבוד זכינו זו הפּעם הראשונה לחוג את חג הפסח חג החרות
במדינת ישראל, עטורת החופש והדרור, כבני חורין ממש. לא עוד נפתח את סדר
ההגדה ב"השתא ﬠבדי - לשנה הבאה בני חורין". זוכים אנו לומר "הללו עבדי
השם" - ולא עבדי פרעה.
זכה צבא ההגנה לישראל להיות הגלוי הנמרץ לחרותנו ועצמאותנו, לפריקת
עול זרים מעלינו, לתקומתנו ותחייתנו כלאום וכמדינה.
צבא ההגנה לישראל קרא בראשונה דרור לארץ הזאת, והביא בכנפיו את
בשורת הגאולה לפזורי ישראל בכל מקום שהם. בצורת אלקי מערכות ישראל,
יתגדל שמו, זכה צבאנו להוציא אותנו משעבוד לגאולה, ומאפילה לאור גדול, והגענו
עד הלום. מתוך הוד שבמלכות נחוג השנה את חג המצות, ובפינו שיר חדש על
גאולתנו ועל פדות נפשנו.
חיילי ישראל, גאולי ה׳! שאו ברמה את נס האמונה והבטחון באלקי הצבאות,
אשר נתן לנו את העוז ואת הכח לעשות חיל. התבוננו וראו את ישועת ה' אשר עשה
עמנו כיום, את הפלא הגדול של תקומתנו מחדש להיות לו לעם סגולה כיום הזה.
מן המשלטים והמוצבים, מן הבסיסים והמחנות תעלה קריאה גדולה, קריאת
גאולים, משרידי חרב וכובשי ארץ אבות, עטורי הנצחון ונושאי חזון תקוה הדורות,
לאמור:
ﬠורי, ﬠורי, לבשי ﬠז, זרוﬠ ה׳! עורי כימי קדם, דורות ﬠולמים!

-דברי מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א נתפרסמו בבטאון “מחניים” ג (תש”ט).