'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). מיילא הדעה שעץ הדעת היה חיטה מובן שקשור לדעת כמו שמסביר ר"י, וכן גפן קשורה לדעת כמו שרואים כשאדם משתכר דעתו מתבלבלת. אולם מה הקשר בין תאנה לדעת?- בתאנה יש שנעשים דבילה קעילית, שהיא משכרת: 'דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב' (יומא עו, א-ב) 'חייב - משום שכר אל תשת' (רש"י). מימלא גם בתאנה יש קשר להשפעה על הדעת. ניראה שהדעות בברייתא זה כנגד שלושה סוגים של השפעה על הדעת, חיטה מוסיפה דעת (כילד), גפן מוריד מדעתו לגמרי, ותאנה זה משפיע קצת לשיכרות (מרוב מתיקותו) וכך זהו לא שיקול דעת גמור (אבל לא מוריד דעתו לגמרי כיין). וניראה שנאמרו שלוש דעות כנגד שלוש סוגים לכפירה, יש את הכפירה מהפילוסופיה, כמו דעתו של הפילוסוף אפיקורס (שעל שמו ניקראים הכופרים 'אפיקורסים') וזהו כחיטה, שהגיעה לזה מחכמה שהעמיד. גפן זהו כשיכור שמשתולל ונעשה כחיה, שתאוותיו שולטים בו, כך יש הכופרים מכח תאוותיהם שמשכו אותם. תאנה שזהו דבילה קעילית זה משום היותה דבילה משובחת במתיקותה (שלא כסתם תאנים ודבילות) וזה כנגד "וישמן ישרון ויבעט" (דברים לב,טו) שכופרים מרוב שפע טוב. עוד ניראה ששלושת אלו קשורים בדברים שמוציאים את האדם מן העולם: 'רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם' (אבות ד,כא) שהכוונה שמוציאים את מעלתו של האדם מהעולם, שזהו דעתו של אדם שמתבטלת בעקבות אלו (מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). כנגד התאוה זהו התאנה המשובחת במתיקותה, שמשפיעה שיתאוו לה. כנגד הכבוד זהו החיטה, שמתגאה בשכלו על שאר בני האדם. וכנגד הקנאה זהו גפן, ששיכור בהרבה מאוד פעמים מבכה את גורלו הרע יחסית לאחרים. או שגפן כנגד התאוה, ששיכור רוצה את הכל בלי טיפת שליטה עצמית, ותאנה השמנה כנגד קנאה שמי שיש לו הרבה רודף עוד יותר אחר הממון ומקנה בחברו שיש לו יותר, וכן תאנה שמנה מרמזת על השפע שלו שגורם שיקנאו בו. וניראה שכנגד עץ הדעת יש מהתורה דין תרו"מ (רק) מדגן תירוש ויצהר, שבאים בתרו"מ לתקן את עץ הדעת, ולכן כנגד חיטה חל בכל הדגן (כין שקשורים במעלתם בהיותם דגן), כנגד ענבים זהו תירוש, וכנגד תאנה זה שמן, שבו מאירים בעולם, ולכן בו מכפרים על התאנה הקעילית שהיא מתוקה מאוד, והמתוק מאיר את העיניים 'ת"ר: מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה, שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם' וכו' (יומא פג,ב) [וכן בהמשך שם: 'אמר אביי: ל"ש אלא לאחר אכילה, אבל קודם אכילה מגרר גריר, דכתיב (שמואל א ל, יא) "וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות".. אמר ר' יוחנן: פעם אחת אחזני בולמוס ורצתי למזרחה של תאנה וקיימתי בעצמי (קהלת ז, יב) "החכמה תחיה בעליה" דתני רב יוסף: הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה, שנאמר (דברים לג, יד) "וממגד תבואות שמש"' הרי שהחשיבו את התאנה כחלק מהעניין של המתוק שמאיר עיניים] ולכן באדם האור זה בתאנה (שקשור אור עיניים ושכרות מרוב מתוק), ובעולם כנגדו זה אור שמדליקים בשמן זית. וניראה שלכן גם בשבת שבה מתקנים את העולם לקדושה יש כנגד זה: 'שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עישרתן, עירבתן, הדליקו את הנר' (משנה שבת ב,ו) 'עשרתם' כנגד ענבים (שמעשרים), 'ערבתם' כנגד חיטה (שמערבים בפת) והדלקת הנר זה מנורת שמן בעולם כנגד התאנה שבאדם. וניראה שלכן גם כנגד זה: 'על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנידה, ובחלה, ובהדלקת הנר' (שם), שעונש עץ הדעת הוא "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג,טז) 'זה צער הלידה' (רש"י) ולכן עד מוות בהקשר לעץ הדעת, שנידה קשור כעין קשר לא קדוש בערוה, וזה מתקשר ליין, 'תניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (ברכות סג,א) [ ולכן גם בהמשך שם 'אמר חזקיה בריה דר' פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו' וכו', כמו שאמרנו ששניהם (תרו"מ וערוה) קשורים בעץ הדעת] חלה זה כנגד חיטה, והדלקת הנר כנגד שמן שמאיר, שכנגד זה תאנה באדם. ואולי כל השלושה נירמזו בפס' של עץ דעת, שמובא בבראשית רבה (יט,ה) 'ר' יוסי בר זמרא אמר: שלושה דברים נאמרו באותו אילן: טוב למאכל, יפה לעינים, ומוסיף חכמה. ושלושתן נאמרו בפסוק אחד: "ותרא האשה כי טוב" מכאן שהוא טוב. "וכי תאוה הוא לעינים" מכאן שהוא יפה לעינים. "ונחמד העץ להשכיל" מכאן שמוסיף חכמה, היך מה דאת אמר (תהלים פט): "משכיל לאיתן האזרחי”.' שטוב למאכל זה כנגד הענבים-יין שאדם נימשך אחריו (מתמכר) ולכן מיוחד כטוב מיוחד שלכן נימשך לאכילתו, יפה לעיניים זה תאנה שמאירה עיניים, ומוסיף חכמה זה חיטה, שכל השלשה האלו היו בעץ הדעת.