על הפסוק בפרשתנו "וכי יגח שור" (כא, כח) פירש רש"י "אחד שור ואחד כל בהמה חי' ועוף אלא שדבר הכתוב בהווה".

ויש לפרש כלל זה "דבר הכתוב בהווה" (שמביאו רש"י בפרשתנו עוד כמה פעמים (כב, יז. שם, כא. שם, ל)) בדרך הדרוש והרמז:

ועל זה בא הכלל – "דבר הכתוב בהווה". שגם ה"הווה", שהם הדברים הרגילים ומצויים תמיד, אינם באים מכח הטבע ח"ו כי אם מ"דבר הכתוב" - העשרה מאמרות שבכתוב, המחיים ומקיימים את כל הנבראים כולם בכל רגע ורגע (ראה שער היחוד והאמונה בתחלתו), והקב"ה הוא זה שמנהיג את ה"עולם כמנהגו" כרצונו יתברך.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ו עמ' 141)