"כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ח) : 'חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו'... אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאד אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל יְדֵי... בְּחִינַת לְבָנָה כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ (זהַר וַיְּחִי רל"ח). וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', א)

לא יתכן, קובע רבי נחמן, שיהיה דבר בעולם שאין בו אלוקות. שהרי האלוקות ממלאה, וכשהיא איננה הרי שהדבר ריק, וכשהדבר ריק הוא חדל להתקיים. אם כן, כל דבר בר קיימא, יש בו אלוקות. אמנם, רבי נחמן מחלק בין רמת האלוקות המשתנה מדבר לדבר. משמעות השינוי היא כמות הלבושים, ההסתרות, שבהם האלוקות נסתרת.

כהרגלו של רבי נחמן, לא מדובר בתיאוריה בלבד, אלא בהדרכה מעשית ובמקרה זה אף תובענית ביותר, האדם אינו רשאי להשאיר אף פרט במציאות שלא יהווה עבורו צוהר למפגש עם אלוקים:

"כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר".

התביעה שרבי נחמן תובע בדברים אלו מן האדם היא מוחלטת. האלוקות נמצאת בכל, ועל כן כל מעשיו של האדם הם קודש. בכל מעשה, בכל פרט, הקב"ה עובר על פניו של האדם, אמנם הוא מסתתר פעמים מעט ופעמים הרבה, אך עדיין זה הוא בכבודו ובעצמו.

רבי נחמן אף מורה לנו כיצד עלינו למצוא את האלוקות שבכל דבר:

"אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאד אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי אִם עַל יְדֵי... בְּחִינַת לְבָנָה כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כִּי אִם מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ (זהַר וַיְּחִי רל"ח). וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, דְּלֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם".

האדם נתבע לגשת אל המציאות בענווה גמורה ובהקשבה דרוכה. מידת ההקשבה והנכונות לקבל ולקלוט, הן הכלי המרכזי שיאפשר לאדם להביט בשכל של כל דבר, כלומר בחיות האלוקית. האדם המבקש להאזין לקול ה' המתגלה דרך המאורע שעובר עליו, האדם הרואה את כל מאורעותיו כחלק מן הדיאלוג שבינו לבין אלוקים - ימצא את השכל שבכל דבר, וכל דבר יביא אותו להתקרב לה' יתברך.

ההנחה כי כל מאורעותיו של האדם הן חלק מהדיאלוג שבינו לבין אלוקים, היא בעלת השלכות רבות והן מעצבות את כל חייו, חוויותיו ומאווייו של האדם. ההנחה התאולוגית על היותו של אלוקים ממלא כל עלמין, מביאה את רבי נחמן לתביעה המוחלטת על קיום דיאלוג מתמיד עם אלוקים.

אצל רבי נחמן העולם כולו - על הישגיו וכישלונותיו, עליותיו ונפילותיו, נפלאותיו ואסונותיו - הינו שירתו הנצחית והבלתי פוסקת של הקב"ה, ריבון חי העולמים.

הרב איתמר אלדר, מתוך האתר – "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון": http://etzion.org.il/he/home