"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (א, א)

רש"י כאן מפרש את המלה "בראשית", שהעולם נברא "בשביל ישראל שנקראו ראשית". עוד אומר רש"י, שסיפור מעשה בראשית נכלל בתורה כדי ללמד שא"י שייכת לעם ישראל.

בעלי התוספות על התורה, כאן, כותבים שהאות א' מופיע  בפסוק הראשון שש פעמים, לרמוז לששת אלפים שנה של העולם, כפי שאמרו חז"ל: "שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב" (סנהדרין צז ע"א). נמצא שהפסוק רומז לגאולה לעתיד לבוא. אפשר למצוא לכך רמז נוסף במלה "בראשית", המורכבת מהמלים "ברא - שית", כלומר ברא ששת אלפים שנה.

המדרש (בראשית רבה פרשה ב, ד) דורש את "תהו ובהו וחשך על פני תהום" על המלכויות שכבשו את א"י, ודורש ש"רוח אלקים" היינו "מלך המשיח".  שוב, יש כאן רמז לגלות ולגאולה.

לפי זה, נוכל לקרוא את הפסוקים הראשונים כרומזים על ישראל וא"י, על הגלות והגאולה, כך:

בראשית [העולם נברא בזכות ישראל, וא"י שייכת לעם ישראל, ובסוף ששת אלפים שנה נגאלין] ברא אלקים את השמים [השמים = בני שם = בני ישראל] ואת הארץ [ארץ ישראל]. והארץ [א"י] היתה תהו [בבל] ובהו [מדי] וחשך [יוון] על פני תהום [רומי] ורוח אלקים [מלך המשיח] מרחפת על פני המים. ויאמר ה' יהי אור [יבוא המשיח] ויהי אור. וירא ה' את האור כי טוב [טוב = מלאך המוות ותחיית המתים]... ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד [ביום הוא יהיה ה' אחד ושמו אחד].