"בראשית ברא אלקים" (א, א)

רש"י כותב, שסיפור מעשה בראשית נכלל בתורה כדי שהעולם ידע שה' ברא את העולם, וממילא הוא יכול לתת כל ארץ למי שיחפוץ, והוא נתן את ארץ ישראל לעם ישראל, ולכן הגויים אינם יכולים לטעון כלפי עם ישראל "ליסטים אתם".

הסבר נוסף הוא, שסיפור מעשה בראשית נכלל בתורה כהקדמה למצוות, כדי להסביר לאנושות מדוע עליהם לקיים את שבע מצוות בני נח, ומדוע חייבים ישראל לקיים תרי"ג מצוות: מפני שכך ציווה ה', שהוא בורא העולם.

עוד אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה א, ד) שהעולם נברא בזכות חלה, מעשרות וביכורים, ששלשתם נקראו "ראשית", וזה המובן של "בראשית ברא..." - "בשביל ראשית". ובדרך זו פירש רש"י כאן, "בשביל ישראל שנקראו ראשית.

יש קשר בין שלושת הדברים הללו: זכותו של עם ישראל לארץ ישראל, קיום מצוות עקב היות ה' בורא עולם, ושהעולם נברא עבור עם ישראל, ביכורים וחלה. הקשר הוא סביב המושג של הכרת הטוב.

לפי הרמח"ל, בספרו דרך ה', פרק א, העולם נברא כדי להרבות את הטוב, והקיום בעצמו הוא טוב, כמו שכתוב "וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (א, לא); "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לטוב לך" (דברים י, יג). אם כן, קיום העולם כתיקונו דורש מהאנושות שיכיר בטוב הזה. איך הוא מראה את הכרת הטוב? ע"י קיום המצוות. "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" - בלי המצוות שהן הכרת הטוב אין העולם יכול להתקיים.

ביכורים וחלה הם הכרת הטוב לה' ש"משביע לכל חי רצון".

גם הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל מבוסס על הכרת הטוב: עם ישראל גלה מארץ ישראל כעונש על שלא שמר את מצוות שמיטה, כאמור בפרקי אבות (פ"ה מ"ט), שהיא הכרת הטוב בעד האדמה. אנו ניגאל ונשוב לארץ ישראל בזכות שמירת שבת ("אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" - שבת קיח ע"ב), שהיא הכרת הטוב על בריאת העולם. [גם הגלות מגן עדן היתה משום שאדם האשים את חוה באכילתו מעץ הדעת, וכפר בטובתו של ה' שנתן לו אותה כעזר כנגדו (רש"י ג, יב)]. גם עיכוב ישראל במדבר ארבעים שנה היה עונש על חטא המרגלים, שלא הכירו בטובה של ארץ ישראל, "ארץ זבת חלב ודבש". אם כן, זכותו של עם ישראל לארץ ישראל מותנית בהכרתו בטוב ה'. ורק בארץ ישראל אפשר לקיים את כל תרי"ג המצוות, שהן הכרת הטוב לה'.

אם ישראל מקיים את המצוות, שמבטאות הכרת הטוב על בריאת העולם ועל ארץ ישראל, ומביא ביכורים ומפריש חלה - זכותו על ארץ ישראל ברורה, והוא לא יצא לגלות, ואומות העולם לא יוכלו להגיד "לסטים אתם" ולהגלות אותנו.

(מבוסס בחלקו על ספר "ירום משה", לר' משה וובר)