"ויאמר משה אל- הא-להים הנה אנכי בא אל-בני ישראל ואמרתי להם א-להי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו-לי מה-שמו מה אמר אלהם"

     בידוע שמשה כלול משישים ריבוא נשמות ישראל. ומה שישראל שאלו זאת אח"כ, הטעם בשאלתו של משה ששאל זאת בתחילה. ולכאורה, לו היה נמנע משאלתו, אולי היו גם הם מגלים אמונה שלמה ולא מקשים דבר.

ונראה לומר שמה שהם שאלו, כי אין ייסורים בלי עוון, והעוון – החשש-ספק שקונן בלב משה.

לימוד אישי: כאשר מבין את עצת ה', לא יקשה ולא ינסה להבין בשכלו או לחזות ההשלכות וכל שכן שלא יאמין להפחדות הסטרא אחרא, אלא יסמוך על ה' ב"עיניים עצומות", שכבר ראינו שאי אפשר לסמוך על עינינו וכול שכן על עיני שכלנו כלל. ואף על פי שיש בידינו הכלל, שיש עניין שהכל יתהפך לטובה, מוטב לקבל את הטובה מלכתחילה בלי הניסיון והמבוכה, היו לא תהיה, ברחמיו יתברך.