"אֲפִלּוּ אַחַר אֲכִילַת אִישׁ הַכָּשֵׁר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת קְצָת אַחַר הָאֲכִילָה, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיְּנִיקַת הַכְּסִילוּת הוּא מִשָּׁם. אַךְ צָרִיךְ שֶׁלּא לִתֵּן חִיּוּת לְהַקְּלִפּוֹת כִּי אִם כְּדֵי חִיּוּנוֹ בְּצִמְצוּם וְלא יוֹתֵר, וְאָז... שֶׁהָאֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת כָּרָאוּי אֲזַי נִכְנָעִים הַקְּלִפּוֹת הַיְנוּ הַכְּסִילוּת... וְנִתְגַּדֵּל הַשֵּׂכֶל, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל כְּזוֹלֵל וְסוֹבֵא... אֲזַי יוֹנְקִים הַקְּלִפּוֹת דְּהַיְנוּ הַכְּסִילוּת, יוֹתֵר מֵהָרָאוּי וַאֲזַי מִתְגַּבֵּר הַכְּסִילוּת עַל הַשֵּׂכֶל, אֲבָל עַל יְדֵי אֲכִילָה כָּרָאוּי נִכְנָעִין".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', יז, ג)

האכילה אינה רק מה שאוכלים אלא גם האופן שבו אוכלים. המקובלים קוראים לשעת האכילה "שעת הקרב" (ספר הזוהר, ג, קפח ע"ב).

מבחינת רבי נחמן אופן האכילה משקפת את מצבו הרוחני והנפשי של האדם. אכילה בלתי מתוקנת עלולה לגרום לחוסר בהירות רוחנית גם אצל אדם כשר: "אֲפִלּוּ אַחַר אֲכִילַת אִישׁ הַכָּשֵׁר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בִּלְבּוּל הַדַּעַת קְצָת אַחַר הָאֲכִילָה".

שבירת תאוות האכילה אינה רצויה, כדבריו הנודעים של הרבי מקוצק על כך: "מי ששובר את היצר, יש לו שניים". לכן לא מומלץ להימנע ממזון ולעשות תעניות חמורות, אלא ללמוד לאכול במתינות.

גם רבי יהודה הלוי, מנחה את האדם שלא להיאבק ביצרים ובהנאות העולם, אלא להכניס אותם אל מעגל הקדושה. הוא מתאר את החסיד באופן הבא: "זאת תורת עובד הא-לוה משלנו: אין הוא פורש מן העולם, עד שיהיה הוא למשא על העולם והעולם למשא עליו, ואינו מואס בחיים שהם אחת הטובות שהשפיע הא-לוה עליו" (ספר הכוזרי, מאמר ג, סעיף א, עמ' צז).

במקום אחר כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', נ): "כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק אֲכִילָתוֹ הִיא יְקַר הָעֵרֶך, כִּי מַשְׂבִּיעַ אֶת נֶפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'צַדִּיק אכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ' ".

אומר רבי נחמן שישנו תיקון יותר גבוה מתענית, והוא – "צַדִּיק אכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ". לדעת איך לאכול בקדושה זה התיקון היותר גדול. החכמה היא לקחת ביס אחד וזהו - זוהי חכמה יותר גדולה מאשר לא לאכול בכלל. אדרבה, בזה שאדם יודע איך לאכול – לשובע נפשו, ויודע להודות לה' – ולברך, בכך תיקונו יותר גדול. התיקון היותר עמוק הוא כאשר אתה יודע כמה לאכול ואיך לאכול.

לעיתים האכילה ממלאת עבורנו פונקציות פסיכולוגיות ולא רק פיזיולוגיות. לכן תינוק השבע מארוחתו, יסרב להמשיך באכילה מעבר לנדרש לו. האכילה צריכה להיעשות לא מתוך הלחץ של השבעת היצר, אלא מתוך מודעות שלמה של האדם שהוא מקבל מתנה מהקב"ה.

הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), מתוך הספר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א"

הרב דן האוזר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home