"כִּי לא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר... וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר הוּא מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כִּי טוֹב הַכּל חֲפֵצִים, וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, אֲבָל כְּשֶׁאֵין טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֵינוֹ נִתְקַבֵּל. וְאֵיךְ עוֹשִׂין הַטּוֹב בְּהַדִּבּוּר? הוּא עַל יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת, אֲזַי יֵשׁ בּוֹ טוֹב, אֲבָל כְּשֶׁהַדִּבּוּר בְּלא דַּעַת אֲזַי אֵין בּוֹ טוֹב".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, כט, א)

במשך היום אנו שומעים הרבה דיבורים, אבל לרוב הם חולפים על פנינו. אלא דיבורים ריקים, דמיוניים. האדם המדבר דיבורים אולם דעתו איננה מקושרת אליהם, לא מצליח לפעול בדיבורו את הפעולה הרצויה. לעומת זאת, כאשר אדם שומע דיבור הנוגע לממשות, הוא מטה אוזן, והדיבור מתקבל ונוגע ללב.

דיבורו של האדם הוא המקנה לו את גדולתו ומעלתו, שהרי בכך מתייחד הוא על פני כל בעלי החיים. רבי נחמן בדברים אלו, מציב גבול מאד קפדני לגבי הדיבור של האדם: דיבור שלא דבוק בדעת - איננו דיבור.

הדעת פירושה ביטולה של נקודת ראיית ההוויה מנקודת מבט אישית, וויתור מוחלט של ה"אני" מנקודת מבטה של התפיסה האנושית הרגילה. ככל שתודעת האדם מתרחבת, ה"אני" שלו מתמוסס בתוך התודעה האלוקית, ובכך מתפשטת יכולתו להרגיש אחדות וקירבה עם אחרים.

הדיבור הוא החיוניות של האדם המתבטאת כלפי חוץ, ולכן דיבורים טובים מבטאים את הטוב שבאדם. הקשר בין הדיבור הטוב לבין הדעת מעלה נקודה עמוקה מאוד - כל זמן שאדם מסתכל על העולם בהסתכלות שאינה סימפתית, מזלזלת, צינית, הוא בעצם אומר למציאות "לא" - הוא דוחה אותה, לא מצליח להתחבר אליה. אם אדם רוצה להתחבר למציאות ולהזדהות איתה, הוא חייב לאמץ הסתכלות חיובית – לומר למציאות "כן". בדרך כלל אנחנו קמצנים בלפאר את המציאות, בלפרגן לזולת. אך כאשר אדם עוסק באמירת טוב, הוא מתגבר על הציניות שבו, שהיא למעשה הניגוד של הדעת, כיוון שהציניות בניגוד לדעת, נובעת ממבט חיצוני.

"כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל... וְאֵיךְ עוֹשִׂין הַטּוֹב בְּהַדִּבּוּר? הוּא עַל יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת, אֲזַי יֵשׁ בּוֹ טוֹב" - דיבור הנובע מדעת ומראיית הטוב שבזולת, מהתבוננות על החיים האנושיים ממבט של שייכות, של שבירת האגו האישי של האדם ושבירת מחיצות בין אנשים - מבטא גישה חיובית בהסתכלות על העולם שהקב"ה ברא.

הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג), מתוך הספר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א"

הרב איתמר אלדר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי" של ישיבת הר עציון - http://etzion.org.il/he/home