'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב) טעם זה של הגמ' אינו מספיק בכדי לקבוע את חנוכה, כמו שמביא מרן פאר הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('מועדי ישראל'- 'נס פך השמן') אלא חייבים להוסיף את הטעם של הנצחון במלחמה (וכן משמע ברמב"ם בדיני חנוכה). והטעם שלא מוזכר הנצחון בגמ' הוא מטעם שחטאו כשמלכו באיסור, כמו שמביא מרן הגאון. אלא שאם כך, איך זה לא מצאנו אפילו מילת ביקורת אחת בחז"ל על החשמונאים?- וניראה שמי ששומע שחטאו (ולכן כולם מתו- כדברי הרמב"ן) מיד אומר שאם כך החשמונאים לא היו כ"ך צדיקים (כמו ששמעתי מכמה אנשים) לכן חז"ל לא פרשו את חטאם אלא מי שיודע ומבין, יודע לקחת זאת במידה הנכונה ולהבין שהיו צדיקי עליון. ובכ"ז ע"פ הרמב"ם שלא רואה בזה חטא (ראה ב'תורת המועדים' 'מלכות החשמונאים' למרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א) מדוע העלימו את הנצחונות?- ובפשטות אפשר שגם לרמב"ם היה להם סתם כך אסור למלוך, אלא שלהם היה מותר כמקרה מיוחד (כמו שמביא מרן הגאון שם, שנעשו ראש מממשך המציאות) ולכן לא רצו להדגיש את מלכות הכהנים אע"פ שלהם היה מותר. וניראה שאפשר שהגמ' לא באה לשאול מהו חנוכה בכלל, כיון שכולם אומרים את 'על הניסים' וידעו מה טעמו, אלא שבאו להשלים את החסר. שהנה במגילת תענית מובאים כמה סיבות לחלקי חנוכה: 'בעשרין וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין, דלא למספד בהון.שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים... מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא – בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושׂדוהו בשׂיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים. ומה ראו להדליק את הנרות? אלא, בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בעץ והדליקו בהם את המנורה. ומה ראו לגמור בהם את הלל? ללמדך, שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה לישראל, היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה' (פרק ט-כסלו, כה). והנה בעל הניסים אנו מציינים את הטעמים: 1. 'בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו..וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָ.. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה' זה כנגד 'ומה ראו לגמור בהם את הלל' וכו'. 2. 'וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁך' זה כנגד 'מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים' וכו'. 3. 'וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ' זה כנגד 'ומה ראו להדליק את הנרות' וכו' (שזה על עשיית המנורה והדלקתה, בלי מילה על נס הפך). מימלא הדבר שלא מוזכר ב'על הניסים' הוא נס פך השמן, ולכן באה הגמ' להוסיף זאת לידיעת כולם. ניראה שב'על הניסים' זה עיקר הדין, ולכן לא מזכירם אלא את עיקר הדין, והוא שמדליקים 'נר איש וביתו' שזה על הדלקת המנורה שבנו, ולא הזכירו את סיפור נס הפך שהוא מובא בכדי לומר את החלק שבגללו עושים את 'המהדרין מן המהדרין' שמדליקים שמונה נרות ע"פ נס השמן, אבל בגמ' קודם הובא הדין של ההדלקה, ופרטו את המהדרין מן המהדרין, ולכן עכשיו שואלים מה היה בחנוכה שלכן עושים כך המהדרין מן המהדרין, ולזה הביאו את הסיפור של נס פך השמן שלא הובא בעל הניסים. אולי אפשר עוד לומר שכשהגמ' שואלת 'מאי חנוכה' אין פרושו רק מהו חנוכה, שאחרת היו מביאים את כל המגילת תענית, אלא שהגמ' שואלת מה המיוחד בחנוכה, שהרי מגילת תענית בטלה, שלכן כל הדינים שבה בטלו, וחנוכה (ופורים) נישאר ולכן שאלו 'מאי חנוכה' מה היחוד בחנוכה על פני שאר הזמנים שבמגילת תענית?- ועל זה עונה הגמ' את הרישא של מגילת תענית, כיון שהטעם של חנוכת המזבח, עשית המנורה והדלקתה, והנצחון על היוונים לא היו מספיקים בכדי להשאיר את חנוכה, בדיוק כמו ששאר הזמנים של הנצחונות בטלו בעקבות החורבן, שזה כסוגר ומפריד ממה שהיה- שבטל עכשיו. לכן הגישו דווקא את נס פך השמן, כיון שהטעם שחנוכה עדיין נישאר הוא משום 'אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא' (ר"ה יח,ב) ניראה שלכן הביאו את עניין הנס שזה מפורסם בישראל יחד עם הדלקת הנרות, שלכן כיון שעשו את מצוות ההדלקה זה היה מפורסם, לא רק משום ההדלקה שלזה אולי לא היה כ"ך מפורסם, אלא כיון שבא עם הסיפור של פך השמן, זה התפרסם ביותר, ולכן אין לבטלו משום פרסום הנס, שלכן מדגיש את הנס ולא פרסום הנרות, כי זה בא יחד שלכן גורם שלא התבטל. עוד ניראה שרש"י מביא 'דמפרסם ניסא כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו' שאולי לו רק היו מדליקים נר אחד (כנגד עשיית המנורה והדלקתה) זה לא היה בולט בפרסומו ונידמה כשל תורה, אלא בנ"י הקפידו כמהדרין מן המהדרין, שעשו ברצון גדול בשל אהבת מעשה נס פך השמן שמראה בגלוי על השגחת ה' עלינו, ולכן התפרסם ביותר עד שניראה בעיני האנשים החנוכיה כעין הדלקת המנורה (עד שאפילו טועים וחושבים שהיו במנורה שמונה קנים) כאילו קשור להדלקת המנורה שמהתורה, ולכן גלוי וניראה כמהתורה (ועוד שהנס נידמה כחלק מהתורה שמביאה ניסים גלויים שבימנו לא רואים כך), ולכן הגמ' שאלה 'מאי חנוכה' שנישאר דינה ולא התבטל, ומביאים את נס פך השמן, ומימלא בעקבותיו נישארה המצוה, שיסודה הוא מכח כל הסיבות שמובאים במגילת תענית, ובעל הניסים שמפרט את עיקר התקנה של חנוכה שהוא על נס הנצחון.