'.. ומכל מקום מתרין בעשיית מלאכה. והנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות. ויש שנוהגין אסור מלאכה ביום הראשון וביום השמיני, דמיא דפסח וסכות, ומנהג טוב הוא ואין להקל להם, דהוי כדברים המתרים ואחרים נהגו בהן אסור. ומה שהנשים נוהגין יותר מאנשים, מפני שבאותן הימים נעשה הנס ע"י אשה' וכו' (חיי אדם כלל קנג אות ג). בכל המקומות נאמר שדווקא הנשים נהגו איסור, אולם מביא המשנה ברורה (סימן תר"ע סעיף א אות ג) 'הנשים- דווקא נשים לפני שנעשה נס על ידיהם.. ויש מקומות שגם האנשים מחמירים בזה'. לכאורה מדוע רק הנשים נהגו איסור, הרי גם לכלל בנ"י נעשו ניסים בחנוכה? ובפשטות מצד הדין לא היה חיוב דווקא עליהם, שהרי לא מובא במגילת תענית איסור מלאכה, אלא הם הנהיגו בעצמם איסור. הגברים היו עובדים ביום (מחוץ לבית) ולא בלילה ואילו הנשים היו עושות מלאכה תמיד (שהרי עבדו בבית) ולכן הם הפסיקו ממלאכתם, מרצונם, וכך התקבעה המנהג על הנשים, ולא על הגברים שלא הפסיקו ממלאכה (כי לא בא למעשה בפועל). אולי גם מעשה יהודית היה חריג, שבמלחמה הזכרים נילחמים זה רגיל, אבל שנשים פועלות במעשיהם כחלק מהמלחמה זה לא רגיל, לכן דווקא הנשים קיבלו על עצמם איסור מלאכה, כהדגשה על יחודיות העשיה שהיה אצל יהודית. ויותר ניראה, שהנה חנוכה מעבר לזמן החשמונאים היה יסוד קדושה ליום זה מכח המשכן: 'אמר ר' חנינא: בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן. והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב: לושי ועשי עוגות. ואמרו לו: שוב אשוב אליך. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה. אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו' (ילקו"ש מלכים רמז קפ"ד). מימלא זמן חנוכה יש בו יסוד של המשכן, ולכן זכו בו לטהר את המקדש שהוא המשכו של המשכן. והנה המשכן נעשה כמקום שכינה לה', במקום שכל בנ"י יהיו קדושים כמלאכים ודבוקים בקדושה מצד עצמם, נעשה צורך במשכן לשכינת ה', בעקבות העגל (ראה בדברי מרן שר התורה פאר הדר הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “תרומה"). מימלא פגם העגל הוא המרחק מהשכינה, מימלא מובן מדוע בחנוכה שנעשה כפיצוי להקמת המשכן נעשה הנס במנורה שהאירה, כיון שהארת המנורה, ובפרט הנר המערבי שבה, מעיד על השראת השכינה בישראל: 'עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי, שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (שבת כב,ב). לכן בחנוכה נעשה נס בדלקה שדלק יותר מזמן הראוי ע”פ השמן, כמו בנר המערבי, לומר על השכינה-השגחה בישראל, כעין שמכסה על העגל שגרם לריחוק מהשכינה. בחנוכה התגלתה ההשגחה בישראל, שמראה על השכינה בארץ, שה' פועל כאן, שזה כמקביל לגילוי שבמשכן. והנה בעגל הנשים לא השתתפו בעשייתו 'אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים. שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות לב, ב): "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם", ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר (שם, ג) "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו'" והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל' (במדבר רבה כא,י) מימלא בנשים היה קדושה כעין עוקף העגל, לכן בחנוכה הנשים יותר מדגישות את הנרות, שלא עושות בזמן דליקתו מלאכה, ללמד על מעלתן בהשראת השכינה (כמנותק מהעגל) כמתגלה בנר מערבי. ויותר מזה, ניראה שמעשה יהודית היה השפעה גדולה בניצחון החשמונאים, שהיה מכה חזקה ליוונים והשפעת חוזק ליהודים, ולכן כעין שהשפיע על כל מהלך נצחון החשמונאים, לכן הן מחמירות יותר בחנוכה, שאצלם זה כעין חג ממש, עד שנהגו ביום הראשון והשמיני לא לעשות מלאכה כל היום, ובשאר הימים כעין חוה"מ שעושים חלקי, שלא עושות בזמן ההדלקה. ניראה שאף זה נעוץ בכח השכינה שהתגלתה בדור המדבר, כמו שממשיך המ"ר: 'וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד, לו): "וישובו וילינו עליו את כל העדה" ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה' וכו', שא"י היא ארץ השכינה ("ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" [דברים יא,יב]. שלכן בה נבואה ועיקר תורה) שקשורים זה בזה. לכן כח טהרת הנשים מחטא העגל התגלה בשני אלו, וכן השפיעה לנצחון החשמונאים לכבוש הארץ ולטהר המקדש. ואמנם גם שבט לוי לא חטא 'אמר רב יהודה: שבטו של לוי לא עבד עבודת כוכבים, שנאמר (שמות לב, כו) ויעמוד משה בשער המחנה וגו' (יומא סו,ב) אולם בכ"ז יש הבדל ביניהם, שאצל הנשים נאמר 'ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן' שהם התנגדו, ואילו בלוי נאמר שלא חטאו אבל גם לא מיחו, ולכן לא היה כאן מעשה נגד העגל, ועוד שאהרן עשה את העגל, אמנם עשה את המיטב בכדי שלא יחטאו, אבל עדיין נחשב שחטא בזה, שלכן מתו בניו (דברים רבה ט,מז) ולכן ללוי נחשב קשר לחטא. לכן כיון שלוי לא חטא כשאר בנ"י, לכן החשמונאים היו משבט לוי, אבל עדיין החשיבות הגדולה היא של הנשים, ולכן דווקא הנשים לא עושות מלאכה. אמנם היו שגם נהגו שהגברים לא יעשו (כמובא במ"ב) כיון שסה"כ החשמונאים עצמם (הגברים) נילחמו, ולכן ראוי גם לעשיה של הגברים, בכ"ז פשט המנהג דווקא בנשים שמעלתם עמוקה יותר בחיבור בנרות. ובפשטות אפשר שהנשים יותר החמירו, כיון שבהדלקה הגברים מדליקים והם מוציאים את נשותיהם ידי חובה (אא"כ אין מי שידליק בשבילה), לכן כדי להרגיש השתתפות מעשית בקשר לנרות, קיבלו על עצמן שלא לעשות מלאכה בזמן שדולקים הנרות.