כתוב בפרשתנו "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" (לז, יא) ופירש רש"י "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא". ולכאורה תמוה מה ש"הי' ממתין ומצפה מתי יבוא" - שימלוך יוסף על שאר האחים והם יבואו להשתחוות לו ארצה, דאף שכיון שיוסף הי' בן זקוניו של יעקב אשר אהב אותו מכל בניו לכן הי' רוצה שיעלה לגדולה, ועוד יותר משאר כל בניו, מ"מ, מהו העילוי בזה שהוא ימלוך על אחיו עד שישתחוו לו ארצה, ועד כדי כך שיעקב הי' ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר?

ידוע הביאור הפנימי בזה שכל ישראל נקראים בשם יוסף, "נוהג כצאן יוסף" (תהלים פ, ב), שהוא לפי שהמשיך יוסף והשפיע מעניניו ותכונותיו הרוחניים לכאו"א מישראל. דהנה, ייחודו של יוסף לגבי שאר השבטים הי' בזה ששאר השבטים היו רועי צאן, ומופרשים ומובדלים מעניני העולם, בכדי שלא יבלבלום מעבודת ה'. משא"כ יוסף הצדיק הי' בגלות, ויתירה מזו, שהי' שולט בכל ארץ מצרים, וניהל בפועל כל עניני מצרים, שזוהי טרדה גדולה ועצומה ביותר. ואעפ"כ, הרי כל טרדות אלו לא נתקו אותו ואפילו לא בלבלו אותו מעבודת השי"ת, וגם בעת עסקו בהם נשאר בתכלית הדביקות באלקות.

וזהו מה שכל ישראל נקראים על שם יוסף, כי הכח שיש לכל ישראל לעבור את הגלות נמשך ובא מיוסף הצדיק (ראה בכ"ז לקו"ש חכ"ה ע' 253 ואילך, וש"נ).

ולכן הי' יעקב ממתין ומצפה לקיום חלומו של יוסף, כי דוקא עי"ז יש בכחם של ישראל לעבור את ההסתר דגלות מצרים, ושל כל הגלויות בכלל, דכל המלכיות נקראו על שם מצרים (ב"ר פט"ז, ד). דע"י שהשתחוו ונתבטלו תחת מלכותו של יוסף, קבלו את אופן ההנהגה, שגם בהיותם בגלות שהוא מצב של חושך והעלם והסתר, לא יוטרדו ויתבלבלו מעבודת השם, אלא יישארו שלמים במצבם, בלימוד התורה וקיום המצות.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ה ע' 159 ואילך)