"ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל-אשר יש-לו ויברך ה' את-בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת ה' בכל-אשר יש-לו בבית ובשדה".

   למאן דאמר "ויהי" לשון צער גם כאן חוזרות לשונות הצער (ויהי) על שבעבור הצדיק נתברך הרשע. ואע"פ שהפקידו על הבית ולכאורה לא על החוץ נתברך אף השדה, כיוון ובודאי לא עבר עליו יום מבלי שעה התבודדות בבחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכל מקום אשר משמש אכסניה לצדיק מושך אליו את ברכת ה'.

לכן כאשר יהודי באשר הוא משמש את הצדיק, למשל על ידי שנותן לו צדקה או שמקיים את עצותיו, הוא בבחינת "אכסניה" לצדיק ועל ידי זה מתברך מיד, בבחינת "המחובר לטהור – טהור" אפילו שהוא איך שהוא.