בענין הבארות שהכתוב מאריך בהם בפרשתנו כתב הרמב"ן "יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות . . בא להודיע דבר העתיד, כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק" (פרשתנו כו, יח).

במקוואות מצינו בכללות שני אופנים: מקוה מים – הנעשה בידי אדם, ומעין שהוא בידי שמים, ואין בו תפיסת ידי אדם (ראה בזה מקואות פ"א, טושו"ע יו"ד סר"א). אך בארות כוללים שני האופנים, כי מצד אחד, הם נעשים על ידי חפירת האדם בעבודה ויגיעה, ומצד שני, נביעת המים בהבאר אינה באה על ידי פעולת האדם, אלא שעל ידי עבודתו בחפירת והסרת העפר פורצים המים הנמצאים תחת האדמה בתוך הבאר.

ולכן הדין הוא "דבארות העשויים בידי אדם, שמים נובעים מהם אף ע"פ שאין מימיהם יוצאין לחוץ דין מעין גמור יש לו" (ב"י יו"ד שם ד"ה כתב מהרי"ק, וש"נ), כי "אין בהווית המים שום תפיסת ידי אדם אלא שחפר בקרקע כדי לגלות המים" (שו"ת מהרי"ק סנ"ו).

והרי זה כמו חפירת הבארות, שאף שעיקר הבאר – המים – נוצר בידי שמים, מ"מ הכתוב מקשר זה עם פעולת החפירה של האדם, והחפירה עושה הבעלות של החופר על המים, "לנו המים" (פרשתנו כו, יט).

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ל עמ' 116 ואילך)