על הפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" (כג, א) פירש רש"י "בת ק' כבת כ' . . ובת כ' כבת ז'". ויש לבאר הרמז בעבודת האדם:

שבע שנים- הוא הזמן שבו התחלת החינוך (ראה הל' ת"ת לאדה"ז בתחילתו. טושו"ע או"ח סשמ"ג); עשרים שנה- הוא הזמן שבו נעשה האדם "גדול" בשלימות, אז נכנסים בו "מוחין דגדלות" (ראה ב"ב קנו, א. לקו"ת במדבר ב, רע"א), והוא מתחיל לצאת לעולם ולרדוף אחרי פרנסתו (אבות ספ"ה); מאה שנה- הוא הזמן דגמר ושלימות העבודה (ראה אבות שם).

והנה, המצב הרצוי הוא שיהיה "בת ק' כבת כ'" - שגם בגמר העבודה בעולם (גיל מאה) יהיה "בלא חטא" כמו שהיה בתחילת העבודה בעולם (גיל עשרים);

אמנם כדי להגיע לזה צריך להיות תחילה "בת כ' כבת ז'" - שגם כשנעשה גדול ויש לו ה"מוחין דגדלות" (גיל עשרים), אינו ממציא דעות והשקפות משלו ("אייגענע דרכים"), אלא מתנהג כמו ילד שזה עתה הגיע לחינוך (גיל שבע), שעושה מה שמצווים עליו בפשטות ובתמימות.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ב עמ' 462)