נשאלת השאלה, אחרי שאכלה חוה מעץ הדעת וידעה מהו טוב ורע, הרי היתה צריכה לדעת שלא לתת את הפרי לאדם? רש"י מסביר: "כדי שלא תמות היא, ויחיה הוא וישא אחרת".

אפשר להסביר בדרך אחרת: מסדר הפסוקים עולה שנפקחו עיני חוה רק אחרי שנתנה לאדם, שהרי רק בפסוק הבא, כתוב "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם". כנראה, היא אכלה מהפרי רק בנוכחות אדם (כמו שכתוב "לאישה עמה"), ומיד נתנה לו לאכול, ולכן נפקחו עיניהם כמעט באותו רגע. לפי זה, "ותקח מפריו ותאכל" משמעותו שלקחה מהפרי למקום שאדם היה בו, ושם אכלה ממנו; והיא נתנה לאדם לאכול מהפרי לפני שהספיקה להבין את משמעות אכילת הפרי.

יתכן שיש חשיבות בהתגלגלות הדברים בדרך זו, שאכלו מהפרי יחד: (א) העובדה שהיו עירומים, וכל המשתמע מכך, היתה רלוונטית רק בהקשר של זוג, ולא של יחיד.

(ב) אפשר ללמוד מכך שאדם אינו יכול לזכות להארה אמיתית אם אינו משתף אחרים עמו.

(ג) ידיעת טוב ורע כאן היא בדומה לידיעתו של  ה' (גפי שאמר הנחש "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע" - ג, ה), והרי באלקות יש צד של זכר וצד של נקבה ("קוב"ה ושכינתיה"), ולכן רק אכילה משותפת של הזכר והנקבה מהפרי מביאה השפעה זו.