"זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל" וגו' (דברים לב,ז-ח). '...מאי מברך? מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה. והיכן צונו? רב אויא אמר מ"לא תסור". רב נחמיה אמר: "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"' (שבת כג,א). מיילא מ"לא תסור" מובן שיש לשמוע בקול חכמים. אולם מה הקשר לברכה מ"שאל אביך ויגדך" הרי כאן כוונתו שישאלו מה היה פעם '"זכור ימות עולם" - מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו.. "שאל אביך" - אלו הנביאים שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל. "זקניך" - אלו החכמים. "ויאמרו לך" – הראשונות' (רש"י בפס') שזהו הפשט, אז מה הקשר לתקנת מצוות?- בפשטות ניראה שלמד ר"נ לא רק לפס' עצמו, אלא זה מתייחס לכל הנאמר קודם, גם ל"יערף כמטר לקחי" (ב) '"יערף כמטר לקחי" ואין לקח אלא תורה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (תענית ז,א). לכן למד ששאל את הזקנים גם להלכה, שיש לשמוע בקולם בתקנותיהם. אולם ניראה שיש כאן לימוד של דימוי נביאים לת"ח (אביך, זקניך) והנביאים מפרשים לנו מה התורה רוצה, כמו שמוצאים הבנה מה התורה התכוונה ע"י פס' בנביאים שמסבירים. וכן מצאנו מקרים שהתורה לא פרטה והנביאים הביאו זאת לידיעתנו 'אלא גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא' (סנהדרין כב,ב). מימלא כאן שמדמים נביאים וחכמים זה בא ללמדנו שגם מה שהחכמים גוזרים זה מה שהתורה רצתה שיהיה, אע"פ שלא מובא בתורה. המצוות של התורה הם תמידיות, ולכן נאמרו בתורה, אבל גזרות חכמים באו בעקבות דברים שבמשך הזמן היו, ולכן כיון שאין זה תמידי כתורה לכן לא הובא בה, אבל כן יש לזה שייכות לתורה, ולכן ברגע שהגיע הזמן לתקן זאת אז יש לזה חובה ע"פ תקנתם, ע"י כח שהתורה נתנה להם לומר את רצון ה' שבתורה שמתגלה מזמנם. שבזמן הגזרה היתה עלית מדרגה שמאז ראוי לשמור דבר זה, ולכן זה כעין מכח התורה שמתגלה מזמנם. לכן עניין זה מקושר לשאלתם על המציאות שקרה במשך הדורות, כי העלית מדרגה שהחילה גזרה זו קשור למזמן מסויים שעלו, ולכן ידיעתם את המציאות גורמת לגזרתם, כמו הדלקת נרות חנוכה בעקבות מקרה חנוכה. “למספר בנ"י" ע"פ רש"י הכוונה 'בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון' זה ודאי הפשט, והנה באים חז"ל ואומרים 'וחכ"א על י"ב עמודים עומדת, שנאמר "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"' (חגיגה יב,ב). מה הקשר בין שה' הציב גבולות לעמים לבין על מה עומד הארץ? ועוד שפרושו 70 ולא 12?- ובפשטות למד שרומז על העולם, שבו יש גבולות לעמים, ובנ"י הם 12 הבנים של יעקב (בנים של ישראל ולא בנ"י כקבוצה שירדה מצרימה). וניראה שלמדו חכמים ש-70 הם הפרטים שמתפרטים לאנשים, אבל 12 זהו היסוד בחלוקה לשבטים (ככללים), לכן כשלומדים על עמודי עולם שזהו יסודות העולם, זה 12 כנגד 12 השבטים שהם היסודות. בשבטים נעוץ הקשר לתורה, כמו בפס' הקודם (שלמדו לגזרות חכמים מכח התורה), ולכן 6 שזה כנגד התושב"ע (6 משניות) כפול 12 (השבטים) יוצא 72 כשם השם השלם , שגנוז בתורה בכיסוי, והת"ח מגלים ומעבירם אותו בסוד בניהם. 12 השבטים כשמתחברים לתורה שמתגלה ב-5 (חומשים) זה 60 שזהו התושב"ע שקשורה בנו, שזהו התורה שבחיבורנו, זה עניין של 6 (שכך יש לנו 6 משניות, ופעם היו 600 משניות [חגיגה יד,א]) כאות ו' שראשה למעלה בשמים ויורדת לעולם, שכך הנשמה שורשה בעליונים ומתגלה אצלנו בגוף בעולם ומשפיעה לגילוי התושב"ע. כאשר מחברים את הששים (זה האמצע בין שש לשש מאות, והוא 5 כפול 12 כמו שאמרנו) עם 10 המאמרות שהם יסוד בריאת העולם, דרכם אנו מגלים את הקדושה החבויה בעולם ונוטעים את הקדושה בעולם, יחד זה 70. זהו הפרוט של בנ"י היורדים מצרימה להקים את עם בנ"י שיקדשו את העולם, שזהו (70) שורש בנ"י, שסופו ביציאה וקבלת התורה בסיני, שבו ניתן חוזק קביעות להעמדת העולם ע"י השפעת קדושה בעולם שכך מחובר העולם היטב עם המאמרות, שלכן 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א) שתוהו ובוהו היה לפני המאמרות (חוץ מ"בראשית”) [-בראשית א,ב] שכך המאמרות מעמידות את העולם, וזה תלוי בגילוי החיצוני שלהם, שלא רק קיים בניסתר בשורש העולם, אלא צריך לבא לביטוי חיצוני. לכן בבריאה התנה שהמאמרות יקיימו את העולם ע"י שנקבל את התורה ובכך נגלה את המאמרות בביטוי חיצוני, שהרי ה' הסתכל בתורה וברא את העולם, ולכן המאמרות נעוצות בתורה, שהם אחד, ולכן המאמרות זה הניסתר והתורה זה ביטויים החיצוני למעשה בעולם. לכן ה70 אנשים בבנ"י מרמז על השורש שהוא 12 (כמו שאמרנו את ההקשרים) שהם עמודי העולם, הם יסודות העולם. וכנגד 70 בנ"י יש את 70 האומות, שחלקם עולים וחלקם יורדים ומשתנה במשך הזמן, ויש לזה השפעה עלינו, ואנו מתעלים בעקבות כך, כתוצאה מהשינוי בעולם, שהוא קשור לתיקון העולם שבמשך הזמן, שלכן האומות משתנות בכוחם ביניהם. אז באים החכמים ומגלים שורש שהיה ניסתר בעולם ולא בא לידי ביטוי עד עכשיו, שהגיע זמנו לגילוי בעקבות התיקון שנעשה בעולם, ולכן אז מתקנים גזרה למעשה בפועל בעולם. עוד ניראה ש-12 השבטים זה כנגד 3 אבות כפול 4 אמהות (שהם כוחות קדושה שונים), שהם השורש. וכך כנגד זה היה ראוי שלנשי יעקב יצא 3 מכל אחת (שיהיה שווה). (אולי זהו שיעקב הוא שלישי "כי חלק ה' עמו.." (פס' ט) 'ומי הוא עמו? יעקב חבל נחלתו, והוא השלישי באבות..' (רש"י)-) אלא שלאה בכתה מרצונה להיות עם יעקב בקדושה (ולא עשו) ולכן זכתה שיצאו ממנה יותר. ו-70 זהו 10 המאמרות או הדברות (שזה כנגד זה) כפול ימי שבוע הבריאה בפועל, שמתקנים את העולם הגשמי. אנו מתקנים את העולם שניברא עד שה' אמר די: 'ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו.. והיינו דאמר ר"ל: מאי דכתיב "אני א-ל שד-י" אני הוא שאמרתי לעולם די' (חגיגה יב,א) ב-“די" ה' קבע את מציאות בעולם, 14 ("די”) כפול 5 שזה התורה (חומשים) זהו 70, שאנו בנ"י (70) מתקנים את העולם, וזה נעשה ע"י התורה שקיבלנו, ולכן כשניברא זה היה 'כשתי פקעיות' רמז ל-2 לוחות הברית. ועוד שהחומשים גם מתחלקים ל-7 (שבת קטז,א) שמתחבר ל10 המאמרות שמהם כל העולם (ולכן משפיע לכל), יוצא 70 כנגד בנ"י שמקדשים את העולם ע"י עשיית התורה בכל פרטיה, ומאחדים בכך את הדברות יחד עם המאמרות, להיות הכל קדוש, כל הניברא בשבוע הבריאה, ע"י שניתקן ב-7 החומשים שזה ההתפרטות של התורה למעשה בעולם, שבכך ניתקן כל העולם.