ובזה הוראה בעבודה האדם לקונו:

בריאת העולם מצד עצמה – אינה סיבה לשמחה ויום טוב. שהרי העולם – מלשון 'העלם' הוא, והעולם מצד עצמו מעלים ומסתיר על אור ה', ולא נרגש בו שהקב"ה הוא הבורא אותו ו"מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ועד שלמראה עיני האדם ישנה אפשרות שיבוא האדם לדעה כוזבת ש"שתי רשויות הן" ח"ו, ועד שיחשוב האדם ש"אני ואפסי עוד" ר"ל!

מה שאין כן בבוא יום בריאת האדם, לו ניתן הכח להביא בעולם את האור האלקי, באמצעות הנהגתו בעולם על פי התורה – זהו היום הראוי לקובעו כיום זיכרון.