בס"ד                                                   ערש"ק                                                   ו'  באלול תשע"ה

                            ליקוטי אור - בפרשה - שופטים

  " שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אלקיך נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם

   מִשְׁפַּט צֶדֶק   "(טז, יח)

בפרשת משפטים פירטה ופירשה התורה את הדינים שבעיקר בין אדם לחברו. וכעת, פרשתנו מבארת

את אופן עשיית המשפט, דהיינו הצורך למנות שופטים אשר יהיו דיינין מומחים וצדיקים לשפוט משפט

צדק, ואכיפתו באמצעות שוטרים. נמצא, שתפקידם של הדיינין הוא בעל חשיבות רבה ולכן הם צריכים

לנהוג משנה זהירות בעשיית המשפט, כי על ידי חקר האמת ודקדוק הדין נעשה משפט צדק בעם, היינו

מחייבים את החייב ומזגים את הזכאי. לפיכך, ביארה התורה כיצד ייעשה משפט צדק, כגון: לא תטה

משפט - שלא יושיב הראוי למעלה - למטה, ואת הראוי למטה - למעלה, לא תכיר פנים - שלא יהא עני

עומד ועשיר יושב, לא תיקח שוחד – ממון, צדק צדק תרדוף - היינו שאם עשית משפט צדק על פי מה

שעינך רואות, אך לאחר מכן התברר לך דברים נוספים, כמו ראיות חדשות, יש לרדוף לעשות משפט

צדק נוסף. כי רק במשפט יעמידו ארץ וישכון השלום לבטח ולא תאונה להם כל רעה, כמו שדרשו חז"ל

(תנחומא ו): בזמן שעוסקין ודנין בצדק, הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורעניות וכו', כך

הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות ומציל אותן מפורעניות ומייסורין, וטובה באה לעולם. וזאת

בחינת מידה כנגד מידה, שנאמר(תהלים פה יב): "אמת מארץ תצמח - וצדק משמים נשקף". מכאן שאין

העולם יכול להתקיים ללא הדין, כמובא במדרש(דב"ר ה, א): שהוא אחד משלושה רגלי העולם, למה ששנו

חכמים(אבות א): על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום, תן דעתך, שאם הטית

את הדין - שאתה מזעזע את העולם!.

ובעניין זה ראיתי שמסופר על הצדיק הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיה דיין שנים רבות, ונזהר מלהיות

נוגע בדין. כמה פעמים ניסו רבנים לדבר אתו על פסקי דין שהוא ישב בהם והוא לא הסכים לשמוע

אותם כלל. במקרים שהיה מדובר באנשים חשובים הוא היה שם את השפופרת של הטלפון על ברכיו

כדי לא לנתק לאדם את הטלפון, אבל לא היה שומע את הדברים שלא ליפול באיסור תורה של "שמוע

בין אחיכם"(יש איסור על הדיין לשמוע דברי בעל דין אחד שלא בפני בעל הדין השני). וכן, כמה פעמים

פסל הרב את עצמו כאשר דברו אתו אנשים במסווה של דברי תורה, ואחר כך הסתבר שהם שלוחים

של בעלי הדינים כדי להשפיע על גזר הדין(מספר "אביהם של ישראל" בשם בנו הרב שמואל אליהו שליט"א).

ונחזור לפרשתנו, בזמן שבית מקדשנו ותפארתנו היה קיים הייתה בלשכת הגזית סהנדרי גדולה ובה

ע"א(=71) שופטים דיינים ומשם הייתה יוצאת תורה לכלל העם. ונראה לומר שיש ב' סיבות למה נסמכה

פרשתנו לציווי שבסוף הפרשה הקודמת שבו צריך להיראות ג' רגלים בשנה בבית השם: בחג המצות,

בחג הסוכות ובחג השבועות. האחת ערכית והשנייה מוסרית. הסיבה הערכית שלכל הבאים לבית ה'

במועדי ה', ובעיקר לאנשי הסהנדרי הקטנה שמונה כ"ג(=23) שופטים ודנה בדיני נפשות ונמצאת בכל

עיר ועיר(סנהדרין טז:), תהיה את האפשרות להתעדכן בפסיקות שיצאו מבית הדין הגדול והתחדשו בין ג'

מקראי קודש כנ"ל, והם יהוו להם בניין אב בפסיקה בעת שיחזרו וישפטו בעירם, כמו שדרשו חז"ל(תנח

ומא ד:): אתה תמנה שופטים בכל שערים וכו', ואם עמדה הלכה לפניהם, היו שואלין לבית דין שבלשכת

הגזית. והסיבה המוסרית שבזמנים אלו יהיה קיבוץ המוני של העם בבית ה' ויגברו המכשולים, כי אפשר

שמתוך שמחה תיגרם קצת קלות ראש וייפרצו הגבולות, ומזה יכולים לבוא לידי ריב ומדון חס ושלום.

על כן, מיד נאמר: 'שופטים ושוטרים תתן לך', לך דייקא בלשון יחיד דהיינו להזכיר לכל אחד ואחד את

אימת הדין שצריכה להיות עליו בכל מצב נתון, ובפרט בעת שמחה, כמו שאמרו חז"ל(ברכות ל): במקום

גילה שם תהיה הרעדה.

ועל פי זה יש לדקדק בביאור הרמב"ם ז"ל שכתב(הלכות סנהדרין פ"א הלכה א- ב): שמלבד הסנהדרי הגדולה

מעמידין שני בתי דינין של כ"ג וכ"ג אחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית וכו', ובכל עיר ועיר

והיא יושבת בשער(פתח) העיר, ע"ש. ולכאורה לא ברור למה מיקום בית הדין דווקא בפתח ולא בשער

הבית או במרכזה של עיר, שהרי שם נמצא המון העם. ונראה להסביר אולי, על פי הטעם של קביעת

מזוזה בפתח הבית, כמו שצווינו(דברים יא): "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", וכמו שנפסק בשולחן

ערוך(יו"ד, רפה): שצריך לקבוע אותה בפתח הבית. וזהו בעבור שכל היוצאים והנכנסים יראו את המזוזה

ויתבוננו בה, ועל ידי כך יזכרו את ה' יתברך ותהיה יראת שמים עליהם. ואפשר שזה שנאמר בפרשתנו

'בכל שעריך' ובחר אונקלוס לתרגם 'בְּכֹל קִרְוָיךְ', רצה לומר שבית הדין שבכל עיר יישב בפתח השער

של כל עיר ועיר כנ"ל.

וזה המיקום של הבית דין בעיר היינו בפתח שער העיר הוא בחינת מיקום קביעת המזוזה בפתח הבית,

כי בעת צאתם ובואם מעסקיהם דרך שער העיר יראו את הבית דין ותהיה אימת הדין עליהם בכל אשר

יפנו, שהרי טבע הדברים שיהיו חילוקי דעות בין בני האדם, כמאמר חז"ל(ברכות נח): "כשם שפרצופיהם

שונים כך דעותיהם שונות", קל וחומר כאשר מדובר בדיני נפשות וממונות, כי בזה תלוי קיום האדם

וקרוביו, וייתכן מאוד שכל אחד מהצדדים יחזיק בדעתו שהאמת והצדק אתו ולא לזולתו. לפיכך, נראה

כי מטרת קביעת בית הדין בשער העיר היא שיזכרו והתחזקו ביראת שמים ומורא מלכות שהרי אחרת

"איש את רעהו חיים בלעו"(אבות ג:). והנה, ידוע ומפורסם שגברו המשפטים היינו הדינים, ובעיקר בדיני

ממונות, ועל אחת כמה וכמה בדורנו שיוקר המחיה והכלכלה קשה מנשוא, כמו שאמרו חז"ל(סוטה מט):

"בעקבות משיחא - ויוקר יאמיר". ואם כן, מה יעשה האדם בשביל שיימנע עצמו מלהגיע לדין בכלל?

ובפרט בניסיון הקשה של הממון, כאמור.

ודע, שאם אדם רוצה להימנע מלהגיע למשפט או לפחות לצאת זכאי במשפט הוא חייב שיהיה לו יראת

שמים. כי ללא יראת שמים היינו הפחד מגדולתו ורוממותו של ה' יתברך יהיה קשה לשמור ולעשות את

המצוות שצוונו בתורתנו הקדושה כראוי, וממלא גוברים הסיכויים לסטות מדרך הישר והאמת. אך שיש

באדם יראת שמים כנ"ל, אזי הוא משתדל להיזהר בכפל כפליים בל יסטה ימין ושמאל מחכמת התורה.

ועוד תדע, שללא יראת שמים אי אפשר לזכות לחכמת התורה אשר תתקיים בנו באמת, כמו שכתוב(תה

ילים קיא): "ראשית חכמה יראת ה'". בעצם למה הדבר דומה? לאוכל שאם לא תשים בו חומרים משמרים

האוכל יתקלקל, כך בדיוק יראת שמים של האדם משמרת בו את חכמת התורה, ועל ידי זה הוא מדקדק

במצוותיהּ קלה כבחמורה.

וזה שאמר שלמה המלך ע"ה(משלי ז): "לך אל נמלה עצל - ראה דרכיה וחכם - אשר אין לה קצין שוטר

ומושל" וגו'. שכן, העצל נכנע לתכתיבי הגוף הגשמי, לפיכך הוא מעדיף חיי רגע על פני חיי נצח, ואפשר

שזה בגלל שאין בו מורא מלכות ויראת שמים כנ"ל, שכן אם היה בו, אזי ודאי של תכבד עליו עבודת ה'

וקיום המצוות. לכן אמר לו החכם באדם לך לנמלה העמלנית וראה דרכיה היינו תתבונן בחוש במעשיה

הטובים כי יש בה גם עמל וגם מידות טובות, וכל זה בזכות שהיא יודעת ומבינה את גדולתו ורוממותו

של יוצרה, כמו שדרשו חז"ל(דב"ר ה, ב): הנמלה הזו שלשה בתים יש לה ואינה כונסת בעליון וכו' ואינה

חיה אלא ששה חדשים, כי מי שאין לו גידים ועצמות אינה חיה אלא ששה חדשים וכל מאכלה אינה אלא

חיטה ומחצה וכו', ולמה היא עושה כן? שאמרה: שמא יגזור עלי הקב"ה חיים ויהיה לי מוכן לאכול! מה

שמכנסת מן הקיץ לחורף וכו', אף אתם התקינו לכם מצוות מן העולם הזה לעולם הבא. ראה דרך ארץ

שיש בה שבורחת מן הגזל. מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא

הייתה אחת מהן נוטלת אותה, באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה - ראה חכמה שיש בה!. וכל זה:

'אשר אין לה קצין שוטר ומושל'!.

פלא פלאות, נמלה יודעת מי הוא הנותן לה חיים, וזה בבחינת: 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל

יצור כי אתה יצרתו'. לכן, ממנה ייקח מוסר כל אשר נשמה באפו, היינו לדעת ולהבין שיש דין ויש דיין

בעולם ומלכותו בכל משלה. וזה בבחינת יראת שמים שאדם חייב שתהיה לו, כי היא תהיה בעבורו

כמנגנון בקרה טבעי בשביל לא לסטות מדרך הישר ולא לעבור על הציווי האלוקי, בבחינת המנגנון

שטבע ה' בנמלה כנ"ל. ועל ידי כך ינצח את טבעי גופו החומרי, ויבוא לעמול בתורה ובקיום המצוות,

ואף ישמרם בכל עת שיראת ה' על פניו. וכך יאגור צידה לדרך היינו לעולם הבא שהוא חיי נצח! אבל

לא זו בלבד, אלא גם ישפר את מידותיו ויסגל לו דרך ארץ, ויכלכל את דרכיו בפלס, כי רק על ידי זה

יזכה לחכמת התורה כנ"ל, וממילא גם לא יצטרך להגיע לשופטים ולשוטרים.  

ואפשר שזה נרמז בפסוק: 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים'(=1004) שעולה בגימטרייה 'יראת שמים'(=1004) עם ב'

הכוללים והכולל. היינו רצה לרמוז כי על ידי יראת שמים מלבד שישיג את חכמת התורה הוא גם ימנע

מעצמו להגיע למשפט, ובפרט בדיני ממונות כנ"ל. כי זה עיקר עבודת ה' של האדם כאן בעולם, כמו

שכתוב(דברים י, יב): "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את ה' אלקיך", ודרשו

חז"ל(ברכות לג): הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים. וזהו שנאמר: 'תתן לך' היינו כל אחד לפי הכנתו

והשגתו ביראת השם את רוממותו וגדולתו של הקב"ה בעולם, כמובא בספרו הטהור של רבי חיים

מוולוז'ין "נפש החיים": לפי גודל אוצר היראה אשר הכין לו האדם, כן על זה הערך יוכל להיכנס

ולהשתמר ולהתקיים בתוכו תבואות התורה כפי אשר יחזיק אוצרו וכו', ע"ש בהרחבה(שער ד', פ"ה, מאמ

רים יט). וזה שדרשו חז"ל(ילק"ש סימן תלז): 'יראת ה' היא אוצרו' כי על ידי יראת השם בשלמות זוכה

לקיים את התורה והמצוות, כמו שכתבנו למעלה, וזהו  אוצרו הרוחני והנצחי!.

וזה: 'בכל שעריך' רמז לפתחים שיש לאדם בפניו, היינו פתחי האוזניים, העיניים, החוטם והפה, והם

בבחינת מזוזה שבפתח הבית כנ"ל, כי דרכם עוברים דברים לשכלנו ולגופנו שהוא כמו בית לנשמה.

ואלו הפתחים הם בחינת שערים של הבית דין שיושב בשער העיר כי האדם הוא בחינת עיר קטנה,

ועל ידי זה יתבונן ויזכור מי הוא הנותן לו חיים באפו בחינת הנמלה כנ"ל, ואפשר שכך תהיה אימת

הדין עליו. היינו על ידי יראת שמים שבו יבוא לשמור את הפתחים שבפניו וכך לא יזיק לגופו ושכלו,

וממילא גם לא יעבור על הציווי האלוקי. היינו שהאוזניים לא ישמעו מה שלא צריך לשמוע, כגון לשון

הרע, רכילות, שירי עגבים, וכן על זה הדרך, שהעיניים לא יתורו אחרי דברים אסורים, ולא יחמדו,

שפתחי החוטם יריחו רק בשמים שבקדושה שעושים טוב לנשמה, כנודע. וכמובן שהפה שלא ידבר

דברים שלא צריך לדבר, ועוד שיהיה זהיר בדבריו וישקול אותם בפלס כי ברית כרותה לשפתיים.

ובהתאם להכנתו בזה כך יזכה לחכמת התורה כנ"ל, ועל ידי כך יחסך ממנו המשפט בפני הדיינים.

ובזכות זאת ה' יתברך יקרב לנו קץ הגאולה ברחמים, כמו שדרשו חז"ל(דב"ר ה, ז): אם שמרתם את

שניהם, הצדקה(עיין בזה בפרשת משפטים) והדין, מיד אני גואל אתכם גאולה שלימה, כמו שנאמר

(ישעיהו נו): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות". אכי"ר.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר השלמות הוא היראה. ויש שני מיני יראות: יש מי שהוא ירא מהשם מגדולתו ורוממותו בגין

דאיהו רב ושליט; ועל ידי יראה זאת אשתלים(נשלם) שמא(שמו) קדישא(הקדוש) דקדשא בריך הוא.

ויש יראה למטה ממנה, היינו שבא ליראה על ידי יראות התחתונות, על ידי שירא מחיה או משר

או מאיזה פחד אחר על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת השם; ועל ידי יראה זאת נמשך השפעות בעולם.

וצריך לעשות כלי לקבל השפע, וזה נעשה על ידי השתוקקות והרצון לנסוע לצדיקי אמת, שעל ידי

זה נעשה רושם הכלי, ואחר כך שבא אליו נעשה הכלי. וכל מי שיש לו יגיעות ומניעות יותר בתחילת

ההתקרבות, והוא משברם, על ידי זה נעשה כלי גדול יותר(סימן יראה ועבודה, אות חי).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                    ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה