והנה, מלשון המדרש משמע שנתינת ה"שופטים" לישראל היא מצד היותם "בני הקטן" ו"נער ישראל". ולכאורה תמוה, הרי ענין המשפט קשור עם גדלות בשכל וחכמה, וא"כ איך שייך לומר שמצד היותם "נער ישראל" ו"קטן" נתנה להם ענין ה"שופטים"?

ועפ"ז יובן מה שהמשיל המדרש חביבותם של ישראל ל"בני הקטן", כי באם ענין השופטים הי' רק לברר את ההלכה, הרי לזה דרוש בעיקר גדלות בשכל וחכמה, משא"כ בנדון דידן, הרי ענין ה"שופטים" הוא הרבה יותר מזה, דכנ"ל, יש בכוחם לחדש בתורה, וכאילו שיש להם "בעלות" עלי', וענין זה לא ניתן לישראל מצד מעלתם בחכמה, כ"א מפני ש"ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד", שישראל הם חד ממש עם הקב"ה נותן התורה.

ולזה מתאים משל "בני הקטן", דכמו שאהבת האב לבנו הקטן אינו מצד מעלות הבן, שהרי קטן הוא ואין מעלותיו גלויות וניכרות, אלא החביבות היא מפני שהאב והבן הם דבר אחד, ולכן "אוהבהו", כן הוא אצל ישראל, שחביבותם אצל הקב"ה אינה רק מצד היותם "עם חכם ונבון" אלא "ישראל וקוב"ה כולא חד", וקשורים הם בעצם, ומצד חביבות זו דווקא ניתן להם ענין ה"שופטים".

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 95 ואילך)