ראה

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה"

משל למה הדבר דומה? לעבד, שאמר לו רבו: הרי שרשרת של זהב אם תשמע בקולי, ואם לאו אני כובל אותך בכבלים של ברזל.

והנמשל: כך אמר הקב"ה לישראל. אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה, ואם לאוו הרי הקללה. הרי שתי דרכים לפניכם ואינו תלוי אלא בכם, וזה: ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים רבה ד, ב).

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (יא,כו).

הקריאה 'ראה' מעוררת אותנו לשים לב. החיים זה לא ברכה או קללה. אדם הוא לא טוב או רע. תשובה אומר רבינו הקדוש זה לדעת להתמודד עם מצבים משתנים של עליה וירידה.

המציאות האמיתית שאנו חיים בה היא מציאות של טוב ורע, של ברכה וקללה, של עליה וירידה, הכל מעורב יחד ואנחנו צריכים לפקוח עיניים, לראות, לשים לב, לברור ולבחור את הטוב. בכל זמן, בכל מקום, בכל מצב.

התורה הקדושה מצווה אותנו בפרשה הזו: "ראה"! תמצא זמן לראות מה פה הוא בבחינת ברכה, ומה פה ההיפך חס ושלום, ואל תתן ליצר הרע לשקר אותך. איך עושים את זה? איך זוכים לזה? רק עם חשבון נפש. אדם עומד לבדו מול הקב"ה ועושה חשבון נפש פנימי ואמיתי על מצבו. הוא עוצר לרגע את  הריצה של החיים ומתחיל לחשוב על מצבו. היצר הרע נלחם ברגעים האלה, הוא לא מעוניין שנעצור אפילו לרגע ונחשוב כי כשעוצרים, וחושבים, ומבינים, ומתפללים, אפשר לעשות מפנה בחיים. רבנו הקדוש אמר שאי אפשר להיות איש כשר באמת בלי התבודדות וחשבון נפש. הוא מלמד אותנו לעצור את המירוץ ולחשוב על התכלית. לבדוק האם אנחנו הולכים באמת בכיוון הנכון. והכיוון הנכון זה רק להתקרב אל השם. זאת ההצלחה היחידה שיש בעולם הזה, ההתקרבות של האדם לבוראו. היצר הרע מחפש את העצבות והמרה שחורה שהאדם נופל אליהם אחרי העבירה, יותר מאשר את העבירה עצמה. אך כשאדם יש לו התבודדות, שעה של חשבון נפש, הוא יכול להתגבר על כל הנפילות האלה כי הוא מבין שבעצם הוא לא רוצה את העבירה, כי העבירה רק מרחיקה אותו מהשם, הוא מקבל אז כוח עצום להתחיל התחלה חדשה, לבחור בטוב האמיתי שזה להתדבק בה'. העצה הזו של התבודדות וחשבון נפש היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל אומר רבינו הקדוש ולכן יש כל כך הרבה מניעות לקיים אותה.

ראה, ראשי תיבות ראה אלול הגיע. שבת ראה מכריזה על כניסתו של חודש אלול. ההכרזה הזו עושה משהו לאנשים. מן חרדת קודש יורדת וממלאת חללו של עולם. רוח של התעוררות והתחדשות מנשבת באויר.

בורא עולם ברחמיו האינסופיים בורא לנו בכל פעם הזדמנויות חדשות. כל שנה מחדש הוא שולח לנו חודש נפלא כזה שבו שערי השמים פתוחים לתשובה שלנו.

"באהבת הקדוש ברוך הוא את עמו ישראל הירבה להיטיב אתנו, וציוונו לשוב אליו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום, חודש אלול הוא המובחר יותר, שמקובל תשובתו משאר ימות השנה, לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת שנבחרנו לעם" ("חיי אדם", קלז, א).

כל יום זו הזדמנות חדשה. כל רגע ורגע אדם יכול לעזוב את הרע ולהתחיל לבחור בטוב. אדם מהרהר בתשובה, אדם מהרהר בתשובה, אדם אומר אני רוצה לחזור בתשובה, אז התשובה נוסכת עליו מן אור נקי, אור זך, וכל הדברים הלא טובים שהוא קלקל, הם לא יכולים לפגוע באור הזה, הם לא יכולים לגעת בתשובה כי התשובה היא מעל הכל.

אני לדודי ודודי לי, אני אוהב את ה' וה' אוהב אותי, זוהי הנקודה הפנימית של "אלול". אני מאמין שמה שלא היה ומה שלא יהיה, ה' אוהב אותי אהבה אינסופית. ואני חייב להאמין שגם בי פועמת נקודה יהודית שכוספת ומשתוקקת אל ה'. דוקא כשהילד חולה, ומדוכא, והוא אפילו לא יכול לבטא את המילים שלו בצורה ברורה, הוא מגמגם, דוקא אז אהבת האב מתגברת. וככה גם ה' איתנו. ה' ברחמיו "נותן בים דרך", שאפילו בתוך מצולות ים ששוטפים את האדם בבחינת "כל משבריך וגליך עלי עברו", גם שם יש דרך ונתיב לשוב אליו יתברך..

רבנו אומר שיהודי רוצה לעשות תשובה, הוא רק חושב, הוא עוד לא עשה כלום, מיד מקבלים את תפילתו (ספר המדות תשובה סה). עצם הרצון והתשוקה לשוב בתשובה, פותחים בפני האדם שערי שמים ותפילותיו מתקבלות.

כל התשובה זה רצון. השי"ת רוצה לראות את הרצון שלנו. זה כל מה שבורא עולם רוצה מאיתנו! שנרצה אותו! הקב"ה רוצה את הלב שלנו! שנעשה כל דבר עם רצון! עם חשק! עם אהבה! כיסופים! געגועים! תפילות! רצונות! רבונו של עולם, תבטל ממני את כל הרצונות הרעים, זכה אותי שכל רצוני יהיה רק לרצות אותך.

כשאדם יש לו רצון חזק הוא יגיע לכל מה שצריך להגיע! כי הוא יתפלל על זה בחשק גדול עד שישיג את זה. הוא יעמוד, יתפלל, יבקש, יצעק לה' כאילו כל החיים שלו תלויים בזה, כאילו הוא ממש לא יכול לחיות בלי הדבר הזה. רק זה נקרא חיים. כשיש לאדם רצון. ואיך יחזק האדם את הרצון שלו? ע"י שיתפלל על זה בעצמו, רבונו של עולם תחזק לי את הרצון, תן לי חיים, תרחם עלי. איך עוד מחזקים את הרצון? על ידי שלומדים על הדבר שרוצים לחזק את הרצון אליו. כמו אדם שרוצה להתחזק בקדושה למשל, בשמירת העיניים שלו, שיקרא מתוך הספר שאין לי אפילו מילים לתאר כמה הוא גדול, ונפלא, ואמיתי שנקרא  "בריתי שלום" וככה יתעורר בו כל פעם שיקרא בו רצון מחדש, ועם הרצון הזה שהתעורר בו יעמוד בתפילה ויוציא את רצונותיו בפיו וכך בכל דבר ומדה.

כשאדם זוכה לנתב את הרצונות והכיסופים שלו למקומות טובים, כשהוא מתחבר לרצון האלוקי ורוצה מה שה' רוצה, זה נקרא שהוא בוחר בטוב. בוחר בברכה. בוחר בחיים.

"חיים של ברכה" אנחנו מבקשים בין היתר בכל שבת שמברכים בה את החודש. ואין ברכה גדולה יותר מזו של יהודי שזוכה להרגיש קירבת ה'. ומתי מרגישים הכי חזק את קירבת ה'? כשהנשמות מתחברות. כשעושים משהו בשביל השני. אהבת הבריות מחוברת עם אהבת ה'. הדרך אל ה' חייבת לעבור דרך הכרת מעלתו של כל איש ישראל. עין טובה זה שיא החיבור אל ה'. כמו שעין רעה זה שיא הפירוד. כל חייו צריך אדם לעבוד קשה כדי לסגל לעצמו עיניים טובות. זו עבודה לכל החיים. וממי אפשר ללמוד אם לא מדוד המלך. הוא אהב את כולם. היתה לו כזה אהבת הבריות שאי אפשר לתאר. הוא היה גם יפה עינים וגם טוב רואי. יפה עיניים – בעל עין יפה. נותן עם כל הלב. מחובר למשפיע, לשורש הנתינה. טוב רואי – בעל עין טובה, רואה רק טוב, שמח בשמחתו ובהצלחתו של כל אחד ואחד.

רק עין טובה, רק עין יפה, דוד מלך ישראל חי וקיים כי הוא הגיע לבחינה הזו שהיא הכי גבוהה. אין מדרגה יותר גבוהה מזה. אי אפשר להבין מה זה הכוח הזה להחליט שלא אכפת לי מהעולם ומעביר על מדותיו וסולח על הכל ואוהב את כולם. צריך להגע בעניין הזה של בין האדם לחברו עד הקצה. מתי זה הכי קשה? כשמדובר ביהודי שפגע בך, אז יצר הנקם בוער. לעזור לו? מה פתאום! "אתה צריך לרחם, לאהוב ולהיטיב גם למי שעשה לך רע, גם כלפי מי שלא התנהג אליך בצורה ישרה, גם כלפי מי שהסב לך יסורים זאת נקודת המבחן של האדם, אם הוא עובד לתועלת עצמו או לשם שמים – דווקא כאן צריך האדם לתת, לגמול חסד, לאהוב" ("תומר דבורה").

אדם צריך להחליט: אני רוצה לעבור את החיים האלה בלי לפגוע בשום בריה!

 אפילו מי שפוגע בי. אני לא אפגע בו ולא אצער אותו, אדרבא, אסלח ואמחל לו. אני לא אפגע ולא אצער שום אדם.

איך מכניסים ברכה לחיים? כל תוך הפרשה.

"כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך" (טו, י).

בורא עולם מעולם לא ביקש מאתנו את מה שאיננו יכולים. כשקשה לך, כשאתה לא מרגיש כלום, כשהכל כבד, תעשה משהו קטן. משהו שאתה כן יכול. קשה לך לעשות? תדבר! גם לדבר קשה לך? תלחש, תזיז את השפתיים בלי להשמיע קול. ואם גם זה קשה, אז תחשוב. אני יודע אבא שאתה זה האמת. אני יודע שבלעדיך אין לי חיים, שרק איתך טוב לי, רק שעכשיו קשה לי. אני מאמין שאחרי הירידה תבוא עליה כי ככה היה תמיד, אחרי החושך הגיע אור.

ו"בגלל הדבר הקטן הזה יברכך ה' אלוקיך". בגלל הדבר הקטן הזה שאתה מתאמץ בכל זאת לעשות.

"בנים אתם לה' אלוקיכם" (יד, א).

אבא רוצה רק טוב לילדים שלו. הוא לא עושה להם שום דבר רע בחיים. כשמסתכלים ככה על החיים, בעיניים של אמונה, הם הופכים להיות יותר טובים, יותר נעימים, יותר נפלאים. מה שקרה לי זה לא עונש. זה גם לא איזה ביש מזל. אצל הקב"ה אין מושג הענשה לשם עונש. בורא עולם עוסק בתיקון, וגם כשיש צורך להרוס, זה בא כדי לבנות. זה לא קללה, זה ברכה, גם אם זה כואב לפעמים.

כשאדם חי עם אמונה, הוא מבין שהוא לא יכול להסתדר לבד, הוא מוכרח את ה', ואז הוא כל היום בתפילה ובתחנונים. ככל שיש לאדם יותר בעיות, קשיים, נסיונות, ככה הוא מחפש יותר את ה', כמו אדם שנמצא בחושך ומחפש את האור. כי לאן הוא יפנה? מי יעזור לו? צריך ללמוד להסתכל על כל מה שעובר עלינו במהלך החיים בצורה חיובית כי זה מה שמקרב אותנו אל ה' וקירבת ה', זאת הברכה האמיתית.

"ואותו תעבודו ובו תדבקון" (יג, ה).

צריך לעבוד, לשמור על הזמן, לראות מול העיניים את התכלית, לזכור שיש עולם הבא כי כשזוכרים, חיים בעולם הזה כמו שצריך, משקיעים את העיקר בתכלית, לא בשטויות. כשמבינים וזוכרים שפה לא חיים לנצח, מקבלים את הפרופורציות הנכונות איך לחיות בעולם הזה. יש כל כך הרבה מה לעשות פה שאין זמן לדבר על אחרים, לשמוע על אחרים, זה כבר לא מעניין. אדם רוצה להספיק עוד ועוד, הוא מנסה למעט בשינה, הוא עושה לעצמו כאלה סדרים שאין לו זמן להרים את הראש. מסופר על ה"שאגת אריה", שלפני פטירתו נכנסו אנשי החברה קדישא ובקשו אותו לומר ודוי והוא אמר להם: "אין לי מה לחזור בתשובה, לא היה לי זמן לעשות עבירות, כל הזמן למדתי בלי הפסקה". גם אשה, יש לה יראת שמים, יש לה שכל בריא, אם יש לי זמן היא תגיד עוד ספר תהילים, תעשה עוד שעה התבודדות, לשבת לדבר על אנשים?! הזמן זה הדבר הכי יקר בעולם וכשיודעים לנצל אותו ולשמור עליו יש הרבה ברכה בחיים.

"ושמחת לפני ה' אלוקיך" (יב, יח).

השמחה הכי גדולה שלי שאני לומד לחיות עם ה'. שאני יותר ויותר מודע למציאות של השם, בכל מקום, בכל זמן ומצב. שמחה בזכות המופלאה הזו להיות בנים של מלך מלכי המלכים, שמחה ביהדותנו. זה השורש של השמחה. שום דבר לא יכול להעיב עליה. רבינו הקדוש: "כשיזכור היטב חסד השם יתברך עליו שלא עשהו גוי, בודאי שתגדל שמחתו מאד. והיא שמחה שאין עליה עצבות, כי אם הוא משמח עצמו בדבר שעשהו הוא בעצמו -  על זה אפשר למצוא חסרונות בכל דבר. אבל בזה שלא עשני גוי, שהוא רק מהשם יתברך, שהשם יתברך עשה כך וחמל עליו ולא עשהו גוי, איך אפשר למצוא חסרון בזו השמחה? (סוף סיפורי מעשיות).

אלול חודש הרחמים והסליחות. אתה מבקש מה' רחמים? אתה מבקש שהקב"ה יסלח לך? תרחם על בני אדם! תסלח להם! אם כך תעשה, הישועה שלך לא תאחר לבוא. ממש כמו בספור הבא:

ניתקו את החשמל

פרק א'

שבע בערב. טבת. תשס"ד.

חורף ירושלמי סגרירי, טילטל את עצמו יחד עם עוד רבבות אזרחים תושבי הבירה, על פני משבי הרוח הצוננות. צעיפים השתוללו, כיפות וכובעים התעופפו, מטריות חישבו להישבר, רמזורים דינדנו בצהוב ופקקים עצבנים וארוכים נמתחו לאורך הסמטאות והרחובות.

רענן שאולי בן ה 17, תלמיד בית ספר תיכון, הצטנף בספסל האחורי באוטובוס, מישש מעת לעת את הכיפה הקטנה שקנתה שביתה בפדחתו, ועיין ב"מסילת ישרים". כן לראשונה בחייו הוא טועם את נועם המילים הנפלאות, שאת טעמם הבראשיתי הוא חש על לשונו הרוחנית. "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר שיתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". בסך הכל שלושה חודשים שהוא מכיר את בורא עולם. היה מי שאמר לו שהוא תינוק בן שלושה חודשים, פיצפון רוחני. אבל הצימאון לדעת, להכיר, לעטוף את ים התלמוד שאין לו סוף, איימו לבלוע אותו. רענן היה נתון כולו תחת ההשפעה העצומה והסוחפת המוכרת לכל בעל תשובה בתחילת דרכו. לבלוע, ללמוד, לעשות, להספיק, כי אור גדול ואינסופי בוקע מתוכו, מעליו מצדדיו. מה חובתו בעולמו... נהג האוטובוס שהשמיע שריקות עצבניות מתחת לשפמו, לחץ על כפתור הרדיו, רענן שמע מרבותיו שרדיו הוא מכשיר מקלקל וניסה להתרכז באותיות ובמילים הסוללות לו מסילה של ישרות... מן הרמקול בקע קולו של ילד כבן עשר. רענן לא יכול היה להתעלם מן הבכי שלו "אבא שלנו נפטר לפני חצי שנה, אנחנו חמישה אחים, עכשיו אמא בוכה כי חושך" מלמל הילדון. "למה חושך?" שאל השדרן.

"אמא אמרה לנו שיש לנו חוב בחברת חשמל, ולפני שעה ניתקו לנו את הזרם. הדלקנו נרות". "תשאל את אמא כמה כסף היא חייבת לחברת חשמל" ביקש השדרן. אמא אמרה 1600 ₪ , ושאנחנו גרים ברחוב "פעמי האמונה 20". "מאזינים יקרים, שמעתם כרגע מצוקה בשידור חי. בואו נתגייס יחדיו לעזור לאלמנה, אני מקריא מספר הטלפון של מפיק התוכנית 02-561...ויחדיו נרים תרומה ונאיר את ביתם". "מדברים אלי מן השמים..." מלמל רענן, ולחץ על מתגי הפלאפון את המספר המשודר. "שלום, כרגע שמעתי שישנה משפחה שניתקו להם חשמל, שמי רענן אגיע אליכם תוך חצי שעה עם הכסף. תרגיעו אותה בבקשה...". הוא הראשון שתפש את מפיק התוכנית. "אתה שומע ילד, תרגיע את אמא, כבר  בשעה הקרובה יחברו לכם את זרם החשמל, תורם נדיב הודיע לנו ממש כרגע זה, כי ידאג לתשלום החוב". עדכן השדרן. "אמא אומרת להגיד לכם תודה, אז תודה". ניתק הילד. רענן שאולי בן ה 17 ירד מרוגש בפאתי שכונת גאולה, שלף מארנקו שטר של 100 ₪, והחל לפקוד את החנויות ולעניין את העוברים ושבים. "אנא ממך, ישנה אלמנה המתגוררת לא רחוק מכאן, שניתקו לה את זרם החשמל, התרמתי עד עתה 900 ₪ חסרים לי עוד 700 ₪ תרום מנדבת לבך. בעל חנות הרהיטים הביט בפניו של החוזר בתשובה הצעיר, וקלט בהם את מבועי החסד הלוהטים שבקרבו, הוא רשם המחאה ע"פ 700 ₪, רענן חיבקו בחום רב, "תודה , תודה", ורץ כברדלס רעב אחרי טרפו במעבה היער, לעבר משרדי הרדיו.

"מה שמך", שאל המפיק? "רענן שאולי".

פרק ב

טבת תשע"ד. שעה 20:00 בערב. שיחת פלאפון גולשת למכוניתי. "ר' לוי יש לך כמה דקות זמן בשבילי?" בודאי. "כולי מרוגש עד קצות אוזני, האמן לי. שמע סיפור, מצמרר. שמי מ. כהן, ואני משגיח בכולל אברכים במרכז הארץ, רובם בעלי תשובה מוסרי נפש על התורה. היום בשעה 9.00 בבוקר נפגשו שני אברכים ליד המיחם במטבחון. בין כפיות הסוכר לנס קפה, סיפר האחד לרעהו: "אל תשאל אמש ניתקו לי את זרם החשמל, יש לי שם חוב לא פחות ולא יותר 3600 ₪". "אז מה הבעיה" משיב רעהו "גש לדויטש, קח ממנו הלוואה חביבה וצא מהברוך." "יש לי הלוואה אצלו, תלויה ועומדת". "אז גש לאיצ'ק וייס הוא ישמח לעזור לך בהלוואה סולידית". "גם לו אני חייב. אשתי בוכה בבית עם ארבעה תינוקות לא רואה אור בקצה המנהרה... ואין לי ממי לבקש.. רק מהרבונו של עולם". "שומע אדון לוי?" שומע. "אברך שלישי נכנס למטבח וקולט בחצי אוזן את הדיאלוג. הוא יוצא החוצה ומחייג בפלאפון שלו. אחרי דקה הוא חוזר ומתעניין. "תגיד לי, היכן אתה גר בדיוק? והאם יש לך מספר מונה". האברך בעל החוב שולף מכיס חולצתו את חשבון החשמל ומגיש לו, האברך השלישי שוב יוצא החוצה. אחרי שלוש דקות הוא חוזר, על פניו חיוך ענק, "תגיד מזל וברכה, החוב שולם בעוד פחות משעה יחברו אותך...".

"אתה שומע אדון לוי?" כל מילה. "האברך המנותק מנסה לדלות מידע, מי, מה, למה, כמה, מתי, אבל האברך השלישי כבר נעלם לו בפאתי הכולל ושקע בסוגיה. "הוא מתלוצץ איתי", חשב האברך המנותק. "מאיפה יש לאברך דלפון לשלם לאברך דלפון כמותו סכום עתק". בהפסקת הצהריים מבחין האברך המנותק שרעיתו מצלצלת. היא מרוגשת. "לפני 10 דקות החשמל חזר, כל הכבוד בעלי, איך הצלחת להשיג את הכסף?" המנותק לשעבר ניסה לאתר את רעהו, אך הלה נמוג לו ברחובות העיר, עד תחילת  סדר שני. בשעה שש בערב, יוצאים האברכים ואז מצליח המנותק שחובר סוף סוף לתפוס בידו של האברך המפתיע. "אני מאד מעריך מה שעשית בשבילי". "לא עשיתי דבר, רק דיברתי בפלאפון". "רגע, אז מי שילם 3600 ₪ לחברת החשמל"? "יש לי דודה אחת, שושנה שמה, לא בדיוק דתיה, אבל מאז שחזרתי בתשובה היא מתחננת לפני שאמצא איש דתי שניתקו לו חשמל, כי היא רוצה לתרום לו...". "אתה רציני?" "בהחלט". "נו טוב, תן לי את המספר הטלפון שלה, להכיר לה טובה, לברך אותה". "בבקשה". "אדון לוי אתה עדיין על הקו?" בהחלט לאורך כל קויי החשמל. "או.קי, חוזר האברך שלנו לביתו ומבשר לאשתו על אותה דודה ששונה עלומה, שחובה עלינו להודות לה. הם מחייגים ערב טוב דודה שושנה, רצינו להודות לך... ושהקב"ה יברך אותך בבריאות איתנה, ונחת מכל צאצאייך ופרנסה בשפע". "תודה, שתהיו בריאים גם אתם, שתמיד יהיה לכם אור" כך שושנה. "אדון לוי, לאן נעלמת?" חלילה וחס. אנחנו על הקו עם שושנה. "יופי", ואז שואל אברכנו היקר, "אימרי לנו דודה שושנה, מאין צלחה עליך הרוח לחפש דתי ולשלם לו את חובו לחברת החשמל". ושושנה משיבה: "מה אספר לכם, קרה לי אסון לפני 10 שנים, התאלמנתי ונותרתי חסרת כל. יום חורפי אחד ניתקו לי את החשמל. הבן שלי התקשר לרדיו וביקש עזרה. זמן קצר אחר כך הגיע תורם דתי ומימן את החוב. ואז החלטתי, שכשירווח לי, אעשה את אותה מצווה..." כמה שניות של שתיקה. "האם את זוכרת את שמו של הדתי שתרם לך לפני עשר שנים?" "בוודאי, זה שם שאי אפשר לשכוח. מהרדיו אמרו שלי ששמו רענן שאולי, נער כבן 17. עוד כמה שניות של שתיקה. "דודה שושנה, אני רענן שאולי... עכשיו אני נזכר..." "אני לא מאמינה!!! אתה זה שדאגת לי!!!"

"רב לוי אתה בהאזנה?" עד הסוף הרב כהן. "בכי של התרגשות משני צידי הקו, ידי ההשגחה העליונה מאירות את הדרמה המופלאה הזו, שמלמדת אותנו שמי שתורם ודואג לזולתו, עושה זאת בעיקר בשביל עצמו, ממש כך". "אדון לוי, לפני כמה דקות סיים האברך רענן שאולי לספר לי על הדרמה הזו... והוא זוכר היטב, את אותן דקות כשעל ברכיו היה מונח ספר "מסילת ישרים" וברקותיו עדין מהדהדות המילים האדירות שחצבו נהרות של מוסר בדורות האחרונים. "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו.... לחבר את החשמל לזולתו".

צליל קטן מאחורי הסיפור

סיפור זה נכתב סמוך ליום ראש השנה הקדוש, בו יקבע מי לחיים ומי למיתה, מי בעתו מי לא בעתו, וראוי לחדד שוב ושוב בקרבנו כי אבינו מלכנו מביט מן החלונות מציץ מן החרכים., ובעיקר מנהיג את עולמו באופן מופלא ומדוקדק להפליא. ובכל פעם מחדש, אני מרשה לעצמי להיות נפעם מן העובדה שלב טוב, ומעשים טובים, מעבר להיותם סכרים ותריסים בפני הפורענות, הם מעל לכל הטובה שאנחנו עושים לעצמנו. בעיקר לעצמנו. וראויים הדברים לתתם אל הלב.

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי לזכור ברגע שאני פוקח עיניים כשאני מתעורר בלילה לעבודתך, לחשוב כמה שניות על התכלית. על זה שיש עולם הבא. שזו תהיה המחשבה הראשונה שלי. כי אני שוכח. כי אני בכלל לא בכיוון. כי אני דבר ראשון מסתכל על השעון הגדול שתלוי על הקיר ממול וחושב איך אני עם הזמן. כי לחשוב כאלה מחשבות "גדולות" מיד כשקמים זה קצת קשה לי, תעזור לי אבא. כי אני מרגיש שזה דווקא יכול לתת לי כוח להתגבר על היצר הרע שלא נירדם כמוני והוא נכנס לפעולה איך שאני פוקח עיניים. שזה יכול לעזור לי לבחור בטוב, להבין מה הברכה האמיתית בחיים האלה.

רבונו של עולם

תעזור לי כל דבר שאני מתלבט אם לעשות או לא לעשות, אם לעשות ככה או אחרת לראות מה  יקרב אותי אליך, מה יחבר אותי, ושזה יהיה המצפן שלי בחיים, שזה יראה לי אם אני בכיוון. כי יש הרבה דברים שכיף לעשות, אך אחרי כן מרגישים החמצה, טעם חמוץ בפה, מרגישים רחוקים ממך, מרגישים רע. ויש דברים אחרים שאולי קשה לעשות אותם אך כשמתאמצים, ומתגברים, ומבינים שזה רצונך מאתנו, מקבלים ממך כזה חיבוק, כזה נועם, שמבינים אז שזה הטעם האמיתי של החיים, שרק את זה אנחנו באמת רוצים. הבעיה ששוכחים, שמתבלבלים, שהיצר הרע לא נותן מנוחה וצריך כל הזמן תזכורת, לזכור שמה שקובע זה האם זה יקרב אותי אליך או ירחיק ח"ו. תעזור לי אבא.

רבונו של עולם

 איך אני יכול להגיע למדרגה הגבוהה הזו של לאהוב גם את מי שעשה לי רע, שלא התנהג אלי בצורה ישרה, שגרם לי יסורים. תן לי איזה "טיפ" אבא, איזה עצה שתעזור לי כי זה כל כך קשה, כי זה נראה לי בלתי אפשרי ממש. אולי הדבר שיכול לעזור לי זה לזכור שגם הוא בן שלך, שגם הוא יש לו ניצוץ אלוקי ושאתה אוהב אותו בדיוק כמו שאתה אוהב אותי רק שאתה מחכה שהוא יתקן את הרע שלו כמו שאתה מחכה שאני אתקן את הרע שלי. אבל עדיין זה קשה. תעזור לי אבא.

רבונו של עולם

אני רוצה להודות לך על הרגעים המיוחדים האלה של ההליכה בשדה בלילה, בין העצים והעשבים, עם הריח המיוחד, והאויר הצלול, והשקט הזה שממש אפשר לשמוע אותו, והכוכבים בשמים.

רבונו של עולם, גם אם אין זמן לעשות את ה"שעה" המפורסמת שלנו אני לא יכול לוותר על כמה דקות. כי את החיבור שמרגישים בלילה בשדה אני לא מצליח להרגיש בשום מקום אחר, גם לא ברחבת הכותל, גם לא ברחבת ציונו של צדיק. שווה לי לעשות את כל הדרך וזה כרוך בזמן שהוא יקר והוא תמיד חסר לנו, כדי להרים שם את הראש אליך ולהגיד לך עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם אבא אני אוהב אותך. אני לא יכול בלעדיך. רבונו של עולם, שלא ייגמר לעולם.

שבת שלום

הרב מנחם אזולאי