כבר הזכרנו בעבר, כי סופו של חומש בראשית ותחלתו של חומש שמות - מלמדים אותנו על התהליך הסבוך של המעבר מ"משפחת ישראל" ל"עם ישראל". אינה דומה התנהלות של עם להתנהגות של משפחה, ונצרך מהפך מחשבתי ותודעתי עמוק וגדול בתפיסתם של בני יעקב, כדי שיוכלו לתפקד כעם.
מאידך – לא בכדי תהליך צמיחתו של עם ישראל היה מתוך משפחה שהלכה והתרחבה, והולכת ומתרחבת ברוך ה'. ישנו הבדל גדול בין מנהיג התופס את האזרחים כאחיו לבין מנהיג הרואה אותם כנתיניו. התורה רואה את המנהיגים כ"שליחי הציבור" ולא את הציבור כשליחי ועבדי המנהיגים. עם ישראל בנוי כמשפחה, כמקשה אחת זהב טהור. עם ישראל בנוי בצורה ש"אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד", כאשר כל אחד ממלא את תפקידו להצלחת וקידום המשפחה- העם.
אולם כאמור, ישנו הבדל עצום בין תפיסת-עולם משפחתית לתפיסת-עולם מדינית. עם ישראל יהיה חייב לעבור "הכשרה" בנושא בטרם יהיה לעם. בפרשתנו אנו למדים על הירידה למצרים. לאחר כ"ב שנים בהם שהה יוסף במצרים ונעשה למשנה למלך ולדמות המשפיעה ביותר במדינה, יורדת משפחת יעקב אל המעצמה האדירה בעולם. במצרים נמצאת "משפחת ישראל" לראשונה בתוך-תוכה של מעצמה. מעצמה שאני אויבת לה, ושאחד מבני המשפחה הוא מנהיג בכיר במעצמה זו. מאידך, בני יעקב מנהלים מעין אוטונומיה פרטית בגושן וקיים ריחוק גדול מאוד בין היהודים למצרים. ריחוק פיזי ומחשבתי, כלכלי ומנטלי, רוחני וגשמי.
לאחר מותו של יוסף, עוברת משפחת ישראל לשלב השני של "ההכשרה כעם". בני ישראל חווים התעללות קשה ודיכוי אכזרי במצרים הנקראת "בית עבדים" – מקום העבדות, ובעצם למדים שמנוחה תהיה מנת חלקם רק בארצם שלהם, ולא בשום מדינה אחרת, רחמנית ו"קרובת משפחה" כלל שתהיה, אף אם היא מאפשרת להם "גטו" משל עצמם.
משפחת יעקב נכנסת למצרים כמשפחה, ויוצאת ממנה כעם. עם הצומח מתוך משפחה, אולם למד את התנהלות כעם במעצמה האדירה ביותר באותה תקופה.
למעלה משלושת אלפים שנה אח"כ, עומד עם ישראל לקראת הגאולה השלישית והאחרונה. לאחר אלפיים שנות גלות הגיעה השעה לקום ולבנות לנו עצמאות מדינית. שואת אירופה האיומה למדה אותנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי מקומנו הוא רק במדינה משלנו. לא נמצא מנוחה לכף רגלנו בארץ זרה, ותחת שלטון אויב. מאידך, בשנות הגלות הרבות התפזרנו בין האומות ולמדנו דרכי הנהגה רבות כאומה ומדינה. שיטות כלכלה ומסחר, מדיניות חוץ ופנים, ביטחון וחקיקה. אומנם, בגלות התרכזנו בעיקר בתא המשפחתי הקטן והמצומצם, קהילייות וגטאות קטנים במניין, בהשפעה ובכוח. השואה החריבה את התא המשפחתי, והשליכה אותנו לארץ ישראל "אחר מעיר ושניים ממשפחה".
אכן, ב"ה הקמנו מדינה לתפארת ל חורבותיה העשנים של הגלות. מדינה המבוססת על משפחות ויחידים- בניה של אומה אחת שנקבצו לארצם לאחר שנות ציפיה ארוכות.
אולם, בעצמאות מוחלטת טרם זכינו. מדיניות המדינה וכלכלתה, חקיקתה ואפילו תשתיות הבנייה שלה, צורת השיפוט ומערכת הבחירות, ולעיתים אף סולם הערכים – לקוחים מאומות אחרות: הבריטים והתורכים, האמרקאים והצרפתים ואפילו הגרמנים.
לשנות ההכשרה הארוכות של הגלות הייתה סיבה ומטרה. אכן, חשוב היה שנלמד מנהיגות וצורות התנהלות מדיניות מאומות העולם. אולם, האם שכחנו את ייעודנו כעם הנבחר – עם ה' בעולם?
איננו עם ככל העמים. בנים אנו למשפחה עניפה של בני יעקב, לשושלת מיוחסת ומפוארת – צאצאי אברהם ויצחק.
חובה עלינו לחשוב, כעם וכיחידים – מה עלינו לקחת מאומות העולם שכן "חוכמה בגויים- תאמין", ובמה עלינו לדעת שאנו שונים ונבחרים שכן "תורה בגויים – אל תאמין".

שבת שלום!