בס"ד                                                     ערש"ק                                               ח' במנחם אב  תשע"ה

                   אשא עיניי ליוצרי שיהיה בעזרי להתחיל ולסיים חומש חמישי  

                    ליקוטי - אור - בפרשה - דברים - שבת חזון

  " אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין

    פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב   "(א, א)

 הנה ידוע, כי חומש דברים נקרא 'משנה תורה' כפי שגם מובא בהקדמתו של הרמב"ן ז"ל לספר זה. ואפשר

לומר אולי ב' טעמים הרומזים לכך: האחד - שמשנה אותיות משה והאות נ'(=50), היינו רמז לכך שהתורה

היא בחינת משה רבינו ע"ה, כמו שכתוב(מלאכי ג): "זכרו תורת משה עבדי". וכן, "אלה הדברים" לא נאמרו  

מפי הגבורה אלא משה רבנו ע"ה אמרם, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא, ב): הפה שאמר: "לא איש דברים אנכי",

אמר: "אלה הדברים". ואילו האות נ'(=50) רומזת לכך, שלא היה וגם לא יהיה זולת משה, שהצליח להשיג

גדולתו ובנבואתו את הבנת התורה, כמו שאמרו חז"ל(נדרים לח): חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם

ניתנו למשה חסר אחת, שנאמר(תהילים ח): "ותחסרהו מעט מאלקים", ולכן הצליח להעביר לעם ישראל באר

היטב את התורה בשבעים לשון. ואם תקשה ותאמר, בכל זאת חסר שער אחד בשביל שער ה- נ'. אלא חזו

עיניי בכתבי האר"י ז"ל(ליקוטי תורה פרשת ואתחנן): קודם שחטאו ישראל היה משה בתכלית השלימות, והיה

משיג שער ה-נ' של נ' שערי בינה הגדול מכולם, וכשחטאו ישראל בעגל נאבד ממנו, עכד"ק. אך לעתיד

לבוא, רבן כל הנביאים יחזור להנהיגנו כבתחילה, ויתגלה לו מחדש שער ה-נ', כמו שדרשו חז"ל(קהלת א, ט:)

מה שהיה הוא שיהיה ראשי תיבות 'משה', ואז נגילה ונשמחה בו כימי קדם בעזר השם.

הטעם השני לכך הוא, על פי מה שדרשו חז"ל(דב"ר א, ח): כיון שאמר לו הקב"ה למשה: שֶׁיִּשְׁנֶה התורה, לא

היה מבקש להוכיחן על מה שעשו וכו', כך אמר משה: בשביל שאמרתי להן: שמעו נא המורים, נטלתי שלי

מתחת ידיהן ועכשיו אני בא להוכיחן?! א"ל הקב"ה: משה אל תתיירא!. וכך תמצא שכמעט רובו של ספר

דברים הם דברי מוסר ותוכחות לעם סגולה למען ישמרו בריתו, יראתו ואהבתו אותו. ואפשר שזה העניין

נרמז בשמו 'משנה לתורה' כי הוא מלשון שני לתורה הקדושה היינו לימוד התוכחות, כפי שפירשו חז"ל

(ספרי כאן): 'אלה הדברים' לפי שהן דברי תוכחות, שהרי אין התורה יכולה זולתו. והעניין הוא כי ללא לימוד

ושמיעת דברי מוסר וקבלת התוכחות נחשוב בלבנו שהכול "בסדר", וממילא לא נפעל לעבוד, לתקן, ולשפר,

ולהטיב את מעשינו ומידותינו וחסרונותינו בעיני אלוקים ואדם. כי באמת חייב לדעת שתכלית התורה היא

המידות, שכן אין ברכה גדולה יותר בעבודת ה' יותר משיפור המידות של האדם, כמו שדרשו חז"ל(דב"ר א,

ט): אמר לו הקב"ה למשה: הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן, מיד חזר וברכן וכו', שכן כתוב

(משלי כד): "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". ועוד תדע, שגם אם הלימוד מביא לצבירת ידע רב

בתורה ובתלמוד, לא בהכרח שהוא מביא שינוי לטובה במידותיו של האדם, והמבחן הוא כאשר נראה שינוי

במידותינו לטובה על פי דעת התורה וחז"ל, נדע שאנחנו בדרך הישר, אחרת פשוט שזו לא הדרך הנכונה!

כי רצון ה' שבניו יהיו שלמים בתורתו ובמידותיו.  

ולכן, לימוד המוסר וקבלת התוכחה ממאמרי חז"ל צריכים להיות בבחינת דרך חיים יום יומית, כמו שכתוב

(שם ו): "ודרך חיים תוכחות מוסר". וכן כתב בעל המשנה ברורה(סימן א, סקי"ב): "וצריך האדם לקבוע לו עת

ללמוד מוסר בכל יום ויום, אם מעט ואם הרבה וכו', ותבלין היצר הרע הוא תוכחות מאמר חז"ל"(ועיין שם

בשער הציון שיש אומרים שהחיוב בזה יותר מלימוד משניות). ואפשר אולי שפתח ואמר 'אלה הדברים' ולא

ואלה, רצה לרמוז את מה שדרשו חז"ל(שמו"ר ל, ב): כל מקום שנאמר 'אלה' פסל הראשונים, היינו אדם שיש

בו תורה אבל הוא ללא מידות טובות או שהוא לא בוחר לפחות להניע את רצון הלב ללמוד, לשפר ולתקן את

מידותיו הרעות על ידי לימוד מוסר וקבלת תוכחות חז"ל, אזי תורתו פסולה!

וזה שנאמר 'אלה הדברים' היינו משה רבינו ע"ה הוכיח את עמו סמוך למיתה כפי שלמד מיעקב אבינו ע"ה

שהוכיח את בניו לקראת סוף ימיו. ולכן, החל לסקור בפניהם את מעשיהם בתקופת המדבר, והחל למנות כל

המקומות שהכעיסו לפני הקב"ה כפי שפירש רש"י ז"ל: 'מדבר' - אשר הכעיסו את ה' בתלונותיהם, 'בערבה'

- חטא פעור, 'מול ים סוף' - על המרתם את ה', 'בין פארן ובין תפל ולבן' - שתפלו(דִיבתם) על המן וכן חטא

המרגלים, 'חצרות' - מחלוקת קורח ועדתו שלא למדו לקח ממעשה מרים שדיברה לשון הרע, 'ודי זהב' –

מעשה עגל הזהב, אבל מפאת כבודם של ישראל סתם את דבריו והזכירן ברמז. בשלמא שאמר דבריו ברמז

אפשר להבין, כי זו הדרך היעילה והטובה ביותר שהתוכחה תפעל להביא שינוי באדם כנ"ל, אבל יש להבין

מה הכוונה 'סתם את דבריו'. והדבר יובן על פי מה שנבאר קושיה אחרת על מה שדרשו דרשו חז"ל(תנחומא א):

'אלה הדברים' - שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון וכו', ע"ש. שהרי ולכאורה,

לא ברור מה הקשר בין התוכחות שנאמרו כנ"ל לבין הניסים שיהיו בעתיד הקרוב בציון.

ונראה לבאר, בסייעתא דשמיא שמשה רבינו ע"ה חזה ברוח קודשו את ירידת הדורות שתהיה עד סוף כל

הדורות אשר בהם תיפסק הנבואה, ולא יהיה לעם נביא כמוהו אשר יכול לדבר עם ה' פנים אל פנים, ולפייסו

בעת שישראל לא יעשו רצונו של מקום, כמו שעשה בכל המקרים הנזכרים ברמז לעיל. ולכן, אפשר שראה

לנכון לתת להם מסר לדורי דורות בתוך דבריו, היינו מלבד התוכחה על העבר הייתה משולבת בד בבד גם

עצה שלמה לעתיד איך ישמרו את בריתו, ובכך יעשו רצונו של מקום ויימנעו מהם ייסורים וצרות שלא יבואו,

אם חס ושלום אם יפרו את בריתו. וזה שאמר 'אלה הדברים' היינו דברי תוכחות כנ"ל כי רק על ידי לימוד

מוסר ודברי תוכחות יבוא לשמור ולזכור בדיבור אחד את עשרת הדברות, כי בתוכחתו הזכיר להם גם את

הכתוב(שמות יט, ו): 'אלה הדברים' וגו', היינו את הברית שכרתו עם ה' יתברך במעמד הר סיני בעת קבלת

התורה לשמור את עשרת הדברות שהם כלל ופרט של כול התורה, כנודע, שכן הסכימו וענו כל ישראל

איש אחד בלב אחד: 'נעשה ונשמע'. וכל עוד ישמרו את עשרת הדברות השכינה תשרה בתוכם ולא יבואו

פורענות אליהם וישמרם שומר ישראל מכל צרה וצוקה שלא תהיה. אבל אם חלילה יעזבו תורתי ויפרו את

בריתי איתם, תסתלק השכינה הקדושה, וממילא תוסר השמירה ויתרבו הצרות, חס ושלום.

וזה בבחינת(איכה א): "איכה ישבה בדד" וגו'(מגילת איכה שקוראים בט' באב) היינו בבחינת תוכחה כנ"ל, כי

אין לשון 'איכה' אלא לשון תוכחה (איכה רבה פ"א). וזה רמוז במילה 'איכה' שעולה בגימטרייה ל"ו(=36), וכן גם

במילה 'בדד' שעולה בגימטרייה כמניין עשר, לרמוז שעיקר גלות השכינה היא עקב שלא שמרו את עשרת

הדיברות, כמו שאמרו חז"ל(שם): שלא גלו ישראל עד שלא עברו על ל"ו כריתות שבתורה ועשרת הדיברות.

וזה בבחינת מה שאמר משה רבינו ע"ה בהמשך הפרשה(דברים א, יב): "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם

וְרִיבְכֶם", היינו הוכיח אותם שלא שמרו את ברית ה' שעיקרה שמירת עשרת הדברות כנדרש, וזה שפירש

רש"י ז"ל: 'טרחכם' מלמד שהיו ישראל טרחנין וכו', רצה לרמוז אולי על חמשת הדיברות שבצד שמאל של

הלוחות שהם בין אדם לחברו , 'ומשאכם' - מלמד שהיו אפיקורסין, רצה לרמוז על חמשת הדיברות שבצד

ימין שעיקרם בין אדם לקונו, 'וריבכם' - מלמד שהיו רוגנים(=מתלוננים), רצה לרמוז על יסוד הדיברות וכן

שאר המצוות, והוא אמונה בה' יתברך ובהנהגתו, כי ללא אמונה שהכול לטובה ובהשגחה תמיד יהיה תלונות.  

וזה דייקא שפרשת 'דברים' שהיא נקראת גם 'שבת חזון' תצא תמיד בשבת שלפני ט' באב אשר בה קוראים

את ההפטרה השלישית מתוך ג' דפורענותא, כלומר החזון הקשה שראה הנביא ישעיהו בן אמוץ על יהודה

וירושלים בגלל שהפרו את ברית ה', כמו שכתוב(ישעיהו א): "איכה היתה לזונה קריה נאמנה", 'איכה הייתה

לזונה' היינו בבחינת התוכחה שלא קבלו על שלא נשמרו עשרת הדיברות כראוי כנ"ל, וזאת התוצאה המרה

בגלל 'קריה נאמנה' היינו רמז על אנשי העיר ירושלים שהיה בהם אמונה, ולפיכך ממנה יצא תורה לכל העם

בציון, אך בגלל פגם וקלקול האמונה בין אדם למקום נגרם שלא שמרו את עשרת המצוות שהרי האמונה היא

יסודם כנ"ל. כי אחרת לא היו מפרים את בריתו ולא היו באים לידי קלקול המשפט והצדק שבין אדם לחברו,

וממילא היה השלום שֹורר בתוכם והייתה אחווה ורעות ביניהם.

נמצא, שכל מטרת 'שבת חזון' שהיא בחינת שבת שובה שלפני יום הכיפורים היא לעורר את ישראל לעשות

תשובה על ידי קבלת התוכחה, כאמור. וזאת בטרם יבוא קץ הגאולה ברחמים גדולים בט' באב, כמו שכתוב

(תהילים קב, י"ד): "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד", 'תרחם ציון כי עת לחננה' ציון דייקא

ולא ירושלים רמז לגאולה שתהיה ברחמים, כמו שראיתי בזוהר הקדוש(פ' ואתחנן): 'ציון' רמז לרחמים ואילו

'ירושלים' רמז לדין, 'בא' אותיות אב רצה לרמוז על חודש אב, 'מועד' רצה לרמוז על ט' באב, כמו שכתוב

באיכה(ט, טו): "קרא עלי מועד", היינו צום ט' באב שיהפוך בעזרת ה' יתברך להיות מועד, כמו שכתוב(זכריה ח,

יט): "וצום החמישי(היינו ט' באב) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

וזה שמובא בשולחן ערוך(אור"ח תקמט): "שכולם חייבים להתענות בט' באב מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר

את הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה

עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון הדברים האלו נשוב להיטיב".

ועתה, לפי הנאמר לעיל, אפשר להסביר אולי את המדרש לעניין הניסים שיעשו בציון כמו שנעשו במדבר היינו

שברגע שעם ישראל יעשו תשובה, על ידי שהם יקבלו את התוכחה ממנהיגי הדור שמבוססים על מאמרי חז"ל,

שעיקרם ויסודם הוא אמונה בה' יתברך ושמירת עשרת הדיברות כאמור, אך לא רק זה, אלא גם יתקנו וישפרו

את מידותיהם כנ"ל. לפיכך, ישרור השלום ביניהם ויחזרו להטיב איש עם רעהו, ורק כך תתרבה אהבת חינם

ביניהם ויתקנו את אשר פגמו כנודע, בחינת מידה כנגד מידה. אזי ודאי שיקרבו את גילוי משיח צדקנו, כי בא

לציון גואל ברחמים, היינו בחינת 'אחישנה' ולא 'בעיתה', כלומר שאם ישראל עושים תשובה שלמה כראוי, ודאי

שהגאולה תהיה בחסד וברחמים, ולכן עתיד ה' יתברך לעשות לנו ניסים בציון.

ואם אפשר ובעיני ה' יכשר, אולי לזה פירש רש"י ז"ל שמשה 'סתם את דבריו', היינו במילה 'אלה' שבגימטרייה

קטן עולה כמניין ט'(=9), רמז לחורבן בית ראשון ושני שהיה בט' באב ועוד צרות רבות ואחרות שהיו בתאריך

זה ששורשם בחטא המרגלים, כמו שדרשו חז"ל(מד"ר פט"ז, כ): שבכו בליל ט' באב, ואמר להם הקב"ה: אתם

בכיתם בכייה של חינם לפני אני אקבע לכם בכייה לדורות. וזה  'אלה הדברים' היינו הבחירה בידינו האם לקבל

את התוכחה, ועל ידי כך לשמור את עשרת הדיברות ולעשות רצונו של מקום כנ"ל, אך אם לאו 'אלה הדברים'

יהפכו להיות קינה, חס ושלום, חס ושלום, בחינת 'איכה' כנ"ל, כי אין איכה אלא לשון קינה(איכה רבה פ"א:). ואפשר

שזה רמוז במילה 'אלה' כי בהתחלף האות ל' באותיות 'יכ' ששוות במניין, נקבל את המילה 'איכה', רצה לרמוז

לתוכחה ולעצה השלמה כנ"ל היינו שאם יעסקו בתורה אבל גם ילמדו מוסר יום יום שהוא בעצם תוכחות חז"ל,

בבחינת: 'בזה וגם מזה אל תנח ידך', על ידי זה תהפוך הקינה לנגינה ויהיה ששון ושמחה ונזכה לניסים גלויים

בציון, שנאמר(ישעיה נב ח): "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", ונסיים בתפילה מעומק הלב, נא אב הרחמן תשוב

לציון, עין בעין נראה בבניין אפיריון'. אמן כן יהי רצון.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י עסק התורה יכולין להוכיח אפילו הרחוקים ממנו, אע"פ שאינו יודע מה שצריך להם, וגם אינם אצלו

להוכיחם, אע"פ כן ע"י שהוא לומד ועוסק בתורה, ע"י זה שומעים הרחוקים את קול הכרוז של התורה;

כי התורה מכרזת וצועקת ומוכיחה תמיד, וקוראת ואומרת: עד מתי פתָיִם תאֵהבוּ פֶתִי וכו', רק שאין

שומעין קול הכרוז של התורה מרִבוי ההסתרות ע"י רִבוי העוונות רחמנא לִצלן, כי השם יתברך נסתר

עתה מאתנו בעוונותינו הרבים בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה, בבחינת "ואנֹכי הסתר אסתיר"; אבל

ע"י שעוסקין בתורה מגלין ההסתרות, עד שפועלין שגם הרחוקים מאוד ישמעו קול הכרוז והתוכחה של

התורה, עד שישובו כולם אל ה'(סימן תלמוד תורה, אות מג).  

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                    ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה