פרשת מסעי, הפרשה האחרונה של ספר במדבר, נפתחת במילים: "אלה מסעי בני ישראל". ואז התורה מפרטת את המקומות שבהם חנו בני ישראל במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר. וכיון שהתורה מציינת שמות החניות, מדוע לא נפתחת הפרשה במילים: "אלה חניות בני ישראל"?

אלא שבכך מבקשת התורה לסמל לאדם את דרך החיים הרצויה – עליו להיות כל הזמן ב'מסע', בתנועה מתמדת של עליה והתקדמות. ובעומק יותר גם החניות כאשר נראה להאדם שהוא עומד במקום, ברגע שיבין ויפנים כי זו רק חנייה וגם היא חלק מהמסע הרי בידיעה זו הוא כבר מתחיל להתקדם ולצאת מהמצב התקוע כביכול.