"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה. וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ...  אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת... וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם... וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִים וַהֲרִיקֹותִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה... וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אלוקיהם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלוקים אֲנִי ה' " (ויקרא כו, יד-מה)

בפרשת בחוקותי נפגשים אנו עם פרשת התוכחה הקשה, שמונה מיני חולי וייסורים אשר יגיעו אל העם במידה ולא יקיימו את מצוות ה'. אך, בסוף פרשה קשה זו אנו מוצאים את ההבטחה הנפלאה (ויקרא כו, מד-מה): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אלוקיהם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלוקים אֲנִי ה' ".

סופרים, חוקרים והיסטוריונים התחבטו במשך שנים בשאלה מהו סוד נצחיותו של העם היהודי. כיצד זה שבתקופה בה אומות אבדו והתחלפו, אימפריות קמו ונפלו, עמים בעלי מסורת עתיקה ותרבות מפוארת נעלמו כלא היו או לכל היותר התקיימו כמה מאות שנים בלבד, נשאר העם היהודי על במת ההיסטוריה תוך שהוא שומר על שפתו, תרבותו ומסורתו. כיצד אומה קטנה המפוזרת ומפורדת בין העמים מצליחה, כנגד כל חוקי ההיסטוריה והסוציולוגיה, להתמיד כאומה מבודדת בעלת מסורת ייחודית בין עמים גדולים השואפים כל העת להטמיע אותה בתוכם. כיצד הצליחה אומה קטנה זו לעמוד בפרץ כנגד סכנות רבות ותכופות, שבאו לידי ביטוי הן בְּמישור חיצוני של השמדה והרג והן בְּמישור פנימי של התבוללות והיטמעות, אשר הגיעו לשיאן במאה האחרונה. אין זאת אלא שהבטחה ניסית פלאית א-לוהית זו, היא העומדת מאחורי הסיבה מדוע כנגד כל הסיכויים עם זה ממשיך להתקיים.

"וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אלוקיהם" - פסוק זה נאמר בתחילת דרכו של העם היהודי, זוהי הבטחה שאין מאיסה בעם ישראל, הוא איננו בר כליה והוא יתקיים לעד. מסר זה עובר דורות מאב לבן, מרב לתלמיד ומדור לדור, ועלינו להפנימו. למרות כל הצרות, מהתבוללות ועד השמדה פיזית, עם ישראל לא יכלה.

גלים רבים של פרעות והרג ביהודים, אשר במהלכם נחרבו קהילות רבות ומפוארות של מיליוני יהודים, כגון: חורבן בית ראשון ושני, גירוש ספרד, מסעי הצלב, גזירות ת"ח ת"ט, השואה: ביכולתו של העם היהודי להסתכל אחורה ולהיווכח ביכולת ההישרדות הנדירה של העם, עלינו להפנים היטב את ההבטחה הא-לוהית על נצחיותנו ולא להיגרר לייאוש. עמנו עם נצח הוא.

הקב"ה איננו בשר ודם אשר חוזה איתו יכול להיות מופר ולהתבטל, הקב"ה לעולם לא יכזב בבריתו, והיות שבסיני הסכימו ישראל להיכנס בברית שהציע הא-לוהים (שמות יט, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים",

ברית א-לוהית זו תתקיים עולמית ולא תופר. התוכחה איננה מזהירה מפני ביטול הברית, אלא מפני עונשים וייסורים, אך אין מדובר בביטולה של הברית. עם ישראל מבטא את שם ה' בעולם. עם ישראל מוכרח להיות נצחי לא מחמת עצמו, אלא משום שהוא נושא בתפקיד חשוב, מטרתו היא לגלות את שם ה' בעולם.

הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il