הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ה, ב ) כותב: אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע.  אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות.

ונשאלת השאלה מנין לו לרמב"ם שיכול כל אדם להיות צדיק כמשה רבנו? ויתכן שהתשובה לכך מצויה בפרשת עקב.

על הכתוב "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנוכי מצווך היום לטוב לך" (דברים י', יב'-יג'), פירשו חז"ל בברכות לג:,

אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר, "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והא"ר חנינא משום ר' שמעון בן יוחי, אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו". אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דאמר ר' חנינא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו -- דומה עליו ככלי קטן; קטן ואין לו -- דומה עליו ככלי גדול.

 ושאלו המפרשים איך התשובה "אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא" עונה לשאלה, והרי התורה נאמרה לכל ישראל:

"הלא לישראל אמר זאת משה" (קדושת לוי).  ו"לכאורה אינו מובן התירוץ דהא 'שואל מעמך' כתיב" (תניא).  "והענין תמוה: כי מה הועילו בתירוצם שתירצו לגבי משה 'מילתא זוטרתי'. עדיין קשה על שאמר 'מה ה' שואל מעמך' וכו', הלא יראה 'לאו מילתא זוטרתי' היא אצלינו, ומה יועיל לנו מה שאצלו היא מילתא זוטרתי, הלא אצלינו לאו מילתא זוטרתי היא?". (ליקוטי הלכות, יורה דעה, פדיון בכור ה,לג). "ועוד יש שמקשים במשל דמייתי לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול כו'  דאין זה דומה, דהכא משה אמר להם לישראל כן "כי אם ליראה" ולגביהם ודאי דומה ככלי גדול" (מהרש"א).

ורבו התירוצים והדרשות על כך, כפי שניתן לראות ממה שמלוקט לקמן.

ושמעתי שניתן לומר שזהו המקור לדברי הרמב"ם הנ"ל, דרק אם  יכול כל אדם להיות כמשה, נמצא שאכן יראה שהיא מילתא זוטרתא לגבי משה, היא מילתא זוטרתא לכל יהודי -  אם רק יוציא לפועל את יכולתו להיות צדיק כמשה רבנו.

וכן נמצא בגמרא (שבת, ק"א:, סוכה ל"ט., חולין צ"ג., ביצה ל"ח:) שרב ספרא קרא לחכמים בשם "משה", ואמר להם: "משה שפיר קאמרת", ופירש רש"י (בחולין): "משה – תלמיד חכם", כלומר שכל תלמיד חכם נקרא בשם 'משה'. ובדומה לכך מבואר בתניא, ליקוטי אמרים פרק מ"ב, על מה שאמרו חז"ל 'אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא', דקאי על בחינת משה שבכאו"א מישראל, כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה... יתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משרע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש.

ויהי רצון שנזכה לעבוד את ה' ביראה ובאהבה, ללכת בדרכיו, לעובדו בכל לב ונפש, ולשמור מצוותיו וחוקותיו, ונזכה לשוב אליו ולגלות את מדרגתו של משה הטמונה בנו.

ובקדושת לוי כתב – ונראה לתרץ כי הנה איתא בפסוק ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים. ופירש רש"י בתי כהונה, לויה ומלכות. נמצא שנולד משה בשכר יראה. ומשה היה עניו מאד מכל אדם. נמצא כשמשה הסתכל על עצמו שהוא נולד בשכר יראה, והוא היה שפל בעיניו מאד, נמצא מוכח שהיראה הוא דבר קטן. וזהו פירוש "אין לגבי משה" שהוא היה מסתכל על עצמו, שהוא נולד בשכר היראה, נמצא מילתא זוטרתא היא.

והמהרש"א פירש בחידושי אגדות – ונראה ע"פ מ"ש כי היראה נחלקת לשני מינים. הא' יראה הטבעית, ירא מעונש הפורענות, והוא דומה ככלי קטן. והב' יראה השכלית, ירא מדבר הגדול ונורא, כמו שכתוב "וירא ויאמר מה נורא וגו'", והוא יראה שלימה דומה ככלי גדול... כי אם ליראה... מיירי נמי ביראה השלימה שכלית, שהיא ודאי דבר סגולי ראוי להניח באוצר ה' שהיא תלויה בבחירת אדם ולאו מילתא זוטרתא היא... ולאו משום דזוטרתא היא במעלה אלא דלגבי משה נמי היתה אותה היראה השכלית על ישראל, כי ראו בו דבר פלא ונורא, כדכתיב "כי קרן אור פניו ויראו מגשת אליו". כי יראת עונש לא היה עליהם ממשה שלא היה בידו לענשם בלי רשות ית' ב"ה. וכיון דביראה השכלית השוה לגבי משה כמו גבי הקב"ה קאמר שפיר "מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו" כמו שיראתם אותי ביראה שכלית, ועל דרך שאמר רבן יוחנן בן זכאי "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", דהיינו ביראה השכלית. וז"ש במשל "כלי גדול ויש לו", דהיינו יראה השכלית שהיא גדולה במעלה  "ויש לו" דהיינו בבחירה "דומה לו ככלי קטן" משום דמצויה גם כן לגבי בשר ודם קטן, דהיינו יראה הטבעית ד"אין לו" שהיא קצת ברשות הקב"ה כמ"ש לעיל "דומה עליו ככלי גדול" ודו"ק.

ובלקט פירושי אגדות ממסכת ברכות, מכון הלכה ברורה ובירור הלכה, מובא:

הר"ן, בדרשות הר"ן, הדרוש העשירי - שואל איך יתכן שיאמר משה שעניין יראת ה' הוא דבר קל מאוד והרי עינינו רואות שמעטים מגיעים לכך, ולא כל אחד במדרגת משה. ומוסיף ומבאר שיש באדם נטייה טבעית ליראת ה' ואהבתו אלא שהקושי הוא כי האדם נמשך אל חומרו ואל תאוותיו והם מפריעים לו לגלות טבעיות זו:

צריך ביאור בזה, כי הנראה מפשט מאמרם הוא מפני שהיה הדבר קטן אצל משה היה מדמהו כן, עם היותו גדול אצל שאר האנשים, וזה מן התימה, כי אין מדרך המשכיל השלם שידמה מה שהוא נקל אצלו שיהיה נקל אצל כל האנשים, כי זה יהיה דומה למי שהיו לו אלף אלפים ככרי זהב, שיאמר למי שאין לו אפייו ככר אחד כסף, טאינו שואל ממנו כי אם ככר אחד זהב, כי לא מחכמה שאל על זה. וכן שיאמר מי שיש לו יכולת לשאת ג' ככרים למי שאין לו יכולת לשאת אפילו חצי ככר, שיאמר אליו אניני שואל מעמך כי אם שתשא ככר אחד, כן נראה שיהיה זה הענין בשוה כאן במאמר משה לישראל.
...ההגעה לאהבת השי"ת ויראתו האמתית דבר קל מצד ודבר קשה מצד. ואזכיר ראשונה הקלות והקושי בכל דבר באיזה צד הוא. ואומר, כי הקלות בכל דבר הוא להגיע לאיזה דבר מה שיש לו נטיה אליו בטבע, והקושי הוא הפך זה, כלומר להגיע איזה דבר למה שאין לו עליו נטיה בטבע.
וכבר כתבתי שהקלות באיזה דבר שהוא שיגיע הדבר למה שיש לו אליו נטיה בטבע, ובבחינה זו אמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו', כלומר, שאינו שואל דבר יכבד עליך ושהוא חוץ מטבעך אבל יש לך נטיה בטבע אליו ותתענג בהגעתו, אבל מה שרוב בני אדם אינם מגיעים לזאת המעלה הוא מפני שהגעתודבר קשה מצד אחד מאד, והוא מפני התנגדות הכח האחד הנטוע באדם שהוא פונה לצד המטה, ויש לו שם נטיה טבעית הפך הכח השכלי והוא הדמיון אשר באדם. כי זה הכח, פונה לעולם אל התאוות אשר ישתתף האדם בהם עם הבהמה, והחושים כלם נשמעים יותר לזה הכח, מאשר נשמעים לשכלו, וזה לשלש סבות. אחד, מצד הדמיון אשר ביניהם, והוא שהדמיון והחושים כלם כחות גשמיות, והשכל עצם בלתי גשמי, וכל הדברים נמשכים יותר אחר דומיהם. והסבה השנית, שהדברים המדומים אשר תחת ממשלת הדמיון מוחשים נגלים, והדברים המושכלים נסתרים ונעלמים. והסבה השלישית, מפני קדימת ממשלתו בזמן. והוא כי התינוק מעת לידתו מושל דמיונו בחושיו ואין השכל מנהיג אותם עד שיעמוד על דעתו. ומפני זה אמרו רז"ל: י"ג שנה קדם יצר הרע ליצר הטוב שנאמר: לפתח חטאת רובץ. וקורה אם כן לחושים כמו שיקרה לאנשים סכלים מנהיג אותם זמן רב מלך סכל, אשר מצד שהורגלה עליהם הנהגתו, שבה עליהם לטבע, ולא יאותו למנהיג אחר שלם שינהיגם. 

הנצי"ב בהעמק דבר דברים י, יב - מקשה מדוע הגמרא מתייחסת רק ליראה והלא הפסוק ממשיך: "ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וכו'", ומבאר שהפסוק מיועד לארבע מדרגות בעם, כשלכל מדרגה הציווי המיוחד לה, ומצוות היראה מכוונת לראשי העם ומנהיגיו, שעליהם לזכור ולהיות שקועים תמיד ביראת ה':

כי אם ליראה וגו' - הפ' תמוה, שהרי כל מה שאפשר לבקש מכח אנוש מממבואר בשאלה זו ומה יש עוד לשאול... ויותר מזה קשה הא דאיתא בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתי היא, ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא. והפלא שהרי לא יראה לבד קא חשיב ולמה זה הקשה על יראה יותר מעל אהבה ולעבוד בכל נפש...
אבל עכ"ז יש להבין למי נאמרה פ' זו. אם נאמר לכל ישראל בשוה היאך אפשר שתהא מדרגה זו יראה ואהבה בפחות שבישראל שאינו משיג אותם כלל והרי אהבה אינה נמצאת אלא באמצעות תורה או עבודת בהמ"ק, שהן המה הלחם המחברים את ישראל לאביהם שבשמים כמש"כ בס' במדבר כ"ח ב' בפי' את קרבני לחמי ובכ"מ. והיאך יבא הקב"ה בטרוניא את בריותיו לשאול מהם מה שא"א בדרך הטבע. ואם נאמר שלא דבר כאן אלא עם מי שראוי לכך הלא לא נתפרש עם מי הוא מדבר.
אלא ע"כ יש לדקדק ולהתבונן באותה פרשה עצמה, שהקב"ה אינו שואל מישראל אלא מכל אדם לפי ערכו. שהרי כתיב ללכת בכל דרכיו. ולא כתיב וללכת בכל דרכיו. כמו שכתוב ולאהבה אתו ולעבד וגו' וכן בפסוק י"ג לשמור את מצות ה', ולא לשמור וגו', מבואר דכמו התחלת הדבור הוא.
ומזה נבוא לענין, דראוי לדעת שיש ארבע מדרגות בישראל כמו שביארנו בפ' בלק עה"פ מה טובו וגו'. שהם א' ראשים ומנהיגים בישראל. ב' ת"ח הנקראים זקני ישראל. ג' בע"ב עוסקים בפרנסתם. ד' נשים ועבדים וקטנים. וכל אחד מכתות הללו אינו דומה לחבירו בשאלת הקב"ה ממנו. ומשום זה כתיב בפרשת אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם. זקניכם ושוטריכם. כל איש ישראל טפכם נשיכם וגו'. לעברך בברית ה' וגו'. ולכאורה מה מקרא חסר אלו כתיב אתם נצבים היום כולכם לעברך וגו'. והכל בכלל אלא בשביל שלכל א' ברית בפ"ע ומה ששואל הקב"ה מזה אינו שואל מזה וכמעט שאסור לכת השנית כאשר יבואר.
ונבא לפי סדר הכתוב: ראשיכם שבטיכם. שהם הראשים מנהיגי הדור. והם הנקראים עוסקים בצרכי צבור. שהם אינם רשאים להבטל מזה לא לעסוק באהבה ודביקות שהרי בזה לא תהיה שקידתו בעבודת הצבור תמה... כמו שעשה א"א בשעה שעמד לפני ה' כדכתיב וירא אליו ה' וגו' וכאשר ראה האורחים ביקש מה' שיסור ממנו ולא יעבר לגמרי אלא ימתין עליו עד שיעשה עם האורחים כראוי להם. ומזה נבין כל צרכי צבור שיש בהם מצוה עוד גדולה מהכנסת אורחים. שהרי עוסק בצרכי צבור פטור מק"ש... וא"כ מה ה' שואל מראשי ישראל הלא לא אהבה ודביקות ולא שמירת מ"ע אלא יראה, היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה', באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להכאת עצמו וכבודו במעשיהם. ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו או אף תמצא ידו להרע לו. ע"כ עליו כתיב מה ה' שואל ממך כ"א ליראה וגו'. ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו'. עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל ב"א באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינו מתכפר בקל. שהרי אדם מועד לעולם בין שוגג כו' משא"כ בחטאים שבין אדם לשמים...
אכן זקני הדור שהם ת"ח עמלי תורה עליהם מוטל מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו ית' בכל לב ונפש, ומצות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשר, שהרי התורה מכשרתו לכך וגם ללכת בדרכי ה' מה הוא רחום כו' וכמש"כ הרמב"ם בהל' ת"ת שת"ח משונה בכל דרכיו מאיש המוני במאכלו ובהילוכו ובדיבורו כו' וכ"ז הקב"ה שואל מעמו.
אמנם המון ישראל עוסקים בפרנסתם עליהם מוטל לשמור המצות בזמנם ולא יהא העסק שלו מבטל המצוה, אבל א"א לשאול איש עמוס בעסקיו שקידת היראה והאהבה רק מעשה המצות בפועל זה הקב"ה שואל מהם. אבל נשים וטף ועבדים ופחותי הנפש וגם כמה מ"ע אין עליהם כלל, מהם הקב"ה שואל להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים. וכמו שאמרו חז"ל איזה אשה כשרה שעושה רצון בעלה וטוב מזה זכיין באתנויי גברי לבי כנישתא כדאי' בברכות פ"א. ועל העבד מוטל לעשות לטוב לאדוניו והטף לציית את אביהם, וזהו שה' שואל מהם. ונמצא מתפרש זה המקרא כך. על ראשיכם קאי כי אם ליראה. על זקניכם כי אם ללכת בכל לב ובכל נפש. על המון עם ישראל כי אם לשמור את מצות ה' וגו'. על טפכם נשיכם וגרך כי אם לטוב לך.
והנה הגמ' לא הקשה על אהבת ה' אטו מילתא זוטרתי היא באשר דמיירי בעוסקי תורה והיא מסייעת ומכשרת להיות צדיק חסיד שוב אין הדבר קשה ורק שישום לב לבקש אהבה ודעת דרכיו, אז תעמידנו התורה על קרן אורה. מכש"כ קיום מצות מעשה בפועל לכל אדם ודאי לא ייפלא מכל אדם. ואם הוא אנוס במקרה רחמנא פטריה. אבל יראת ה' למי שהוא מנהיג וראש ודאי לאו מילתא זוטרתי הוא שיהא שקוע במחשבה תמיד לירא מה' הצופה על כל דרכי בני איש. ומשני אין לגבי משה פי' ת"ח שהוא מנהיג גם זה מילתא זוטרתי היא דעסק התורה מסייעו לכך ומי שאינו ת"ח כלל מי מבקש ממנו להיות עוסק בצרכי צבור. ואם כבר קיבל עליו זה העסק ודאי עליו להזהר הרבה שלא יהא נוטל את שלו מתחת יד ישראל. או הפי' מנהיג שהוא אצל גדול הדור. והוא מדריכו ומעמידו ע"ד הטוב והישר מילתא זוטרתי היא.

עקדת יצחק, שער צ"ב - מבאר שהיראה הרצויה היא היראה הנובעת מידיעה ומהכרה שה' הוא בורא העולם והוא מנהיג אותו כרצונו. והנהגת העולם אינה דבר מחויב מחוקי הטבע אלא היא תלויה ברצון ה' המתחדש בכל עת. לכן הדבר תלוי בדעת, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והיודע זאת היטב נראה הדבר בעיניו כמלתא זוטרתא. ומטעם זה היראה, האמונה והאהבה חד הם, והם תלויים בשכל ובדעת, והיראה הזאת היא יראה של אהבה ולא יראה מחמת דבר רע:

כי בעל השכל השלם אשר יש לו היראה השכלית אינו מפחד ממגורות הענושים והבהלות כלל והאיש החמרי אשר הוא יגור מהענושים הנה אין לו מבא ביראה השכלית כלל, כי כמו שאמרנו האחת היא מפועל הנפש השכלית והשנית היא הפעלות הנפש החיונית. והוא מבואר כי יראתו של משה רבינו אינה משתתפת עם דבר של אותו פחד ומגור כלל כי יראת האיש השלם היא עצם האהבה השלמה וכמו שאמר אין לך אהבה במקום יראה יראה במקום אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד. והנה שלא נשתתפה יראתו עם יראת ההמוניים, כמו שלא נשתתפו ההמוניים ביראתו, ולא ביראתו של אברהם אבינו וכיוצא. ואם כן הדרא קושיא לדוכתה כי אם הוא שואל יראת ההמוניים ודאי מילתא זוטרתי היא לגבי כולי עלמא ואיננה כדאי אשר בעבורה יעשה המצוה כמו שאמרנו. ואם היראה השכלית השלמה, אטו מילתא זוטרתי היא, ואף לגבי משה ואף שתהיה מילתא זוטרתי לגבי דידיה, לא תקן כלל ממאמרו...
אמנם הנראה אלי בזאת השאלה, יתבאר אחר שנתעורר על ספק יותר דק ויותר קשה במציאות היראה ומהותה וזה, כי היראה בטוב הבחינה אינה נופלת רק בדבר שהוא אפשרי להיות ואיפשר שלא להיות אבל במה שהוא מחוייב או נמנע יפול עליו צער או עצב, לא יראה כי אנחנו לא נירא מהזקנה או מהמיתה הטבעית או משקיעת השמש או עלייתו אף על פי שיגיע לנו נזק ממנו, אבל נצטער או נתעצב... היראה נמשכת אל היותו יתעלה בורא עולם בחפץ ורצון, ואל היות מנהגו תמיד נמשך אל רצונו. וכן אמר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים וכו' (ירמיה ה) והכוונה שהוא נקל בידו לקיימו ולבטלו...
וזהו ענין נכבד מאד נותן טוב טעם ודעת בשאלה שאנחנו עליה ובמאמר המצורף אליה. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך, כי ודאי זהו סוד האמונה אשר לא באו בה כל הפילוסופים וכל החכמים אשר מעולם, אבל נמסרה לעם ה' אלה בראשית דבריה, כמו שאמרנו ומכחה קבלו כל המצות התלויות ביראה כמו שכתוב בהרבה מהן בפרט ויראת מאלהיך אני ה' (ויקרא י"ט) ועל זה אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (נדה י"ו) ע"ב) כי באמת האמונה בו יתעלה על זה האופן היא ביד המאמין בו ולא בו. ועל זה נאמר באברהם אבינו והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (בראישת ט"ו) כי הוא לבדו מכל הפילוסופים אשר לפניו בא אל זאת האמונה ועליה נאמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (שם כ"ב) והוא ענין נכבד מאד ויסוד תורניי נפלא ביאר אותו שלמה החכם ושם אותו פרי כל חקירתו בספר קהלת בשחתם סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור וגו'...
שמי שבא לכלל דעת בא לכלל יראה. וזהו שהפליגו חז"ל לומר אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה (אבות פ"ג). כי מי שאינו יודע וחושש אל הענינים האפשריים איננו ירא מהם, והנה יראתו אותם היא ראיה מופתית לידעתו, אבל אם אינו ירא היא ראיה עצמוה שאין בו חכמה, וכמו שהחליטו המאמר אין בור ירא חטא.
...וזה עצמו מה שיראה מכוונת חז"ל אמרו בפ' רבי עקיבא (שבת פ"ח). מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (תהלים ע"ו) אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה. אלא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (בראשית א) מלמד שהתנה הקב"ה תנאי עם מעשה שמים, אם ישראל יקבלו את התורה מוטב, ואם לאו הרי אני מחזיר אתכם תהו ובהו. ויש לתמוה, שהרי מיד שדבר עליהם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה (שמות י"ט) ומאי יראה איכא כשהשמיע דין משמים. אלא שכוונו לזה שאמרנו כי מצד שבאו במעמד ההוא לכלל דעת הארץ יראה ממה שלא היתה מרגשת עד הנה, והיא היה הסבה ששקטה ושמחה בידיעת וכמו שאמרו בתחלה יראה ולסוף שקטה. ועתה ראה, כי ביראה הזאת אשר כן תארנוה ואשר אמרו עליה א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכמו שביארנו יצדק מאד מה שאמרו אטו יראה מילתא זוטרתי היא, שעליה יאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך והלא הידיעה הזאת לא הגיעו אליה כל החקירות שבעולם וכלם נבוכו בה, והעולה מכלם הוא ענינים מסופקים מאד, כמו שכתבם הרב המורה (בפרק י"ג י"ד ט"ו מהחלק השני) אמנם היתה התשובה נכונה מאד, אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא, שכיון שהגיעה לו זאת הידיעה בהשגת הנבואה, והוא השיגה בעקר מעקרי תורתנו ושמה לאמונה שלימה לכל בני בריתה, הנה מעתה מילתא זוטרתי היא לכל הבאים מכחו זה בלי ספק, עד שכבר נאמר שאפילו השאלה בה היא מותר ודבר שאינו צריך לדבר עליו, ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, שיראה ששואל דבר ראוי שישאל ואם אינו גדול מאד, ולזה חבא המשל למי ששואלין כלי גדול ויש לו דומה לקטון, כי עם היות דבר גדול בערך החוקרים כלם, כיון שהגיע לו למשה בנבואה הרי הוא כקטן. אמנם מי ששואלין ממנו דבר קטון והוא המסור לו בתורת אמונה, ואין לו מפני שהוא מחוסר אמנה ומפקפק בו, הרי הוא כגדול ולזה יפול עליו השאלה וגם שמחזיקים טובה ושכר על ההודאה.

כלי יקר על דברים פרק י פסוק יב:

ומקשים כאן וכי בעבור זה אמר לכל ישראל, מה ה' שואל מעמך? ויש מתרצים, לגבי משה היינו כשהיו ישראל אצל משה שהיה מדריכם במדת היראה אז זוטרתי היא.
ואני אומר שזהו כוונת הפסוק שאמר, ועתה ישראל, מה הוא ועתה, אלא לפי שנאמר אח"כ וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ולא ראו את מוסר ה' אלהיכם וגו', וכל הסיפור עד עיניכם הרואות את כל מעשי ה' וגו', כך ביאורו, אלו בקשתי היראה מן בניכם אשר יקומו מאחריכם, אשר לא ראו כל הנוראות אשר עשה ה', למען תהיה יראתו על פניהם, אז ודאי הייתי שואל דבר גדול, כי ודאי קשה להכניס את האדם בעול היראה, כי רב הוא. אמנם ועתה, ר"ל הדור הזה, אתם ראו (ירמיה ב לא) כי בעיניכם ראיתם כל הנוראות, אשר עשה האלהים, כדי שייראו מלפניו, וכבר אתם מורגלים במדת היראה, לפיכך ועתה באשר הוא שם שאלה קטנה ה' שואל מעמך, וזה"ש לגבי משה, זה דור המדבר, שהיו בזמן משה, להם ודאי מילתא זוטרתי היא היראה, ומן היראה יבא למדריגת האהבה זש"ה ולאהבה אותו. ומסיים לטוב לך, היינו קבול שכר, כפירש"י והזכירו בסוף לומר שסוף השכר לבא מעצמו ולא שתהיה תחילת כוונת עשייתך לשם קיבול פרס.  

אור החיים, דברים פרק י פסוק יב:

הכוונה היא: כיון שבערך משיגיה גדולה היא (היראה), לא תקרא 'קטנה', הגם שבערך (=שלעומת) האהבה היא למטה ממנה. ותירץ לגבי משה וכו', שגם בערך המשיגים (כאשר מעריכים אותה לעומת בני האדם המשיגים אותה, את היראה)ישנה בגדר קטן (יתכן שתימצא כקטנה לגביהם). 

ומפתח האגדות של הלכה ברורה - הפנו לעיין במקורות הבאים:

מאמר מרדכי (נדבורנא) עמ' קד, קדושת לוי פח ע"ב, משמיע שלום קכד, פים יפות על תהילים עמ' תפז, ס' ג' תמוז תשנד עמ' קפא, ארצות החיים (פלג'י) דרוש ב, מגיד דבריו ליעקב אור תורה סי' קסה הוספות לספרי הרה"מ סי' סג, מי מרום חי"ב עמ' רכ,  אור יהל ח"א עמ' קג קה-קו,  גנזי ישראל ח"ב דף קל ע"א, מי מרום ח"ט עמ' קס, רב טוב דף סו ע"ג, אמרי יוסף בראשית דף פח ע"ג, משך חכמה דברים פרק ל"ד פסוק י"ב, אורח לצדיק עמ' ק"מ, ילקוט דברי חכמים שמות סימן קצ"ז, רכ"ז, רמ"ח ותכ"ט.

ועוד עיין:

הרב מאיר אורלין, כרם ביבנה - http://www.kby.org/torah/article.cfm?articleid=1079

הרב מרדכי אליהו, קול צופיך, מאתר ישיבת בית אל - http://www.yeshiva.org.il/alonim/doc/kol179.doc

שער ברסלב - http://www.breslev.org/pages.php?subaction=showfull&id=1154893941&ucat=49

הרב נתנאל ברקוביץ, ענבי הכרם - http://www.kby.org/il/invei-akerem/dvarim/ekev/yirat-shamaim.htm

חב"ד - http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=3196&CategoryID=881

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=1217&CategoryID=491 

הרב שאול ישראלי זצ"ל, אתר כיפה - http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=228

הרב אביגדור נבנצל, שיחה שבועית לפרשת פנחס - http://www.yna.edu/archive/p_nh60pnch.doc

רונן צור, ישיבת קרית שמונה - http://yk8.macam.ac.il/articles/article_show.asp?articleid=605

הרב אליקים קרומביין, דף קשר ישיבת הר עציון - http://www.etzion.org.il/dk/1to899/614daf.htm