רבי נפתלי מרופשיץ שהה אצל רבו החוזה מלובלין.

פעם שמע כי מאחת החצרות בוקעים קולות מריבה. הוא הבין כי מדובר בשני מחותנים שמתווכחים ביניהם מי ישלם את הוצאות הבדחן בחתונה. הוא התקרב למחותנים, אמר כי אינו אוהב לשמוע מריבות, והוסיף: "אני אבוא לחתונתכם ואעשה את הבדחנות בחינם". המחותנים שמחו על המציאה וקבעו עם רבי נפתלי שיגיע במועד. כעבור כמה ימים נערכה החתונה.

לאחר החופה עלה רבי נפתלי על השולחן והחל לספר בדיחות במשך זמן רב והקהל צחק מאוד. החוזה מלובלין קם באמצע אותו לילה והחל לערוך תיקון חצות. המילים לא יצאו מפיו כראוי והדמעות לא זלגו מעיניו כרגיל, והוא חש שמשהו מתרחש בעולמות העליונים. הוא קרא לשמשו ושאל אם מתרחש משהו חריג בעיר.

השמש יצא לברר ולאחר זמן מה חזר והודיע לרבי: "יש חתונה בקצה העיר, ושם רבי נפתלי עומד על השולחן ועושה בדחנות במשך שעות. כולם מתמוגגים מרוב שמחה וצחוק".

החוזה הבין כי כאשר כולם צוחקים בשמים הוא לא יכול לבכות. אז החליט ללכת לשמוע את רבי נפתלי בהיחבא. הוא הגיע למקום, עמד מאחורי החלון והשתעשע לשמע בדיחותיו של תלמידו הגדול, ובפרט מהחכמה האלוקית המסתתרת בהן. מישהו הבחין ברבי והלך להודיע לרבי נפתלי כי רבו החוזה מלובלין מקשיב לבדיחותיו. רבי נפתלי נבהל, ירד מהשולחן והלך לבקש סליחה מהחוזה. הרבי ביקש שיחזור לעמוד על השולחן ולספר בדיחות. אמר רבי נפתלי: "אני מסכים להמשיך בתנאי שהרבי ירקוד בסוף החתונה מצווה טאנץ".

החוזה נעתר והמשיך להתענג מחידודיו של רבי נפתלי, ולבסוף קיים ריקוד מצווה טאנץ עם הכלה.

ברבות הימים נולד לבני הזוג של אותה חתונה אחד מצדיקי הדור.

להפוך חב"ד לבדח

על מצבתו של רבי נפתלי מרופשיץ נכתב "יחיד בדורו בחכמה אלוקית". היה לו כשרון מיוחד להוריד חכמה ולהלבישה בדברים פשוטים, עד שהתפרסם כבדחן לפני היותו רבי. באותה עת בכל חתונה בישראל היה בדחן מקצועי, שעומד על השולחן ומתבדח. יש בדחן שבדיחותיו תפלות ואף גורעות מהקדושה, ומאידך יש "בדחן אלוקי" - בדחן צדיק גדול.

מסופר בגמרא על שני יהודים שהלכו ברחוב, ספרו בדיחות והצחיקו אנשים. יצאה בת קול ואמרה שיש להם חלק לעולם הבא. זו מצוה כה גדולה לשמח יהודים, עד שרק בגללה זוכים לחלק מיוחד לעולם הבא! בזהר כתוב שדוד המלך הוא "בדחנא דמלכא", הבדחן של ה'. הוא מספר לה' בדיחות וה' צוחק. החסיד הכי חכם בחב"ד, רבי אייזיק מהומיל, התפרנס כאברך צעיר כבדחן בחתונות. דווקא בעולם החסידות החכם הגדול הוא הבדחן. בדח זה צירוף חב"ד - חכמה בינה דעת - אפשר בקדושה לספר השכלות עמוקות בתוך הבדיחות.

בדחן אלוקי יכול לקחת את החכמה הכי נשגבה, ולהורידה מטה-מטה לאנשים, עד שייהנו ויצחקו מזה. זו דרך מאד חשובה כדי להביא את המשיח - להוריד את הדברים הכי חכמים ועמוקים מאוד למטה, עד שלפעמים הם הופכים לבדיחות מצחיקות. מי שחכם ביותר מסוגל להוריד ביותר.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, משל שלושת אלפים משלי שועלים. מי שיודע לעשות משל מחכמה, הרבה יותר חכם ממי שסתם יודע את החכמה. עיקר החכמה היא להורידה. לא שמעו מרבי נפתלי דרושים עמוקים, אבל בדבריו הפשוטים הולבשו החכמות הגדולות ביותר.

מגדולי החסידות, רבי נפתלי הצטיין ביותר בבדחנות. נפתלי הוא שם מאד מסוגל לבדחן טוב. יש דרושים בתורת חב"ד שכתוב שנפתלי זה נפת-לי, נופת צופים ומתיקות. החוש של נפתלי הוא חוש השחוק, שחודשו הוא אדר. נפתלי צבי עולה בגימטריא פורים פורים, כלומר שפורים הוא הממוצע של כל אחד משמותיו.  

שטות קדושה כנגד ליצנות

יש מלחמה תמידית בין הטוב והרע. בתחילת תהלים נאמר "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב". הדבר הגרוע ביותר זה "מושב לצים". כתוב ש"עצת רשעים" זה כנגד "אלפים שנה תהו", "דרך חטאים" כנגד "אלפים שנה תורה" ו"מושב לצים" כנגד "אלפים שנה ימות המשיח". מכאן שעיקר המלחמה היא כנגד מושב לצים.

ליצנות זה צחוק מצד הקליפה. איך מנצחים את הליצנות? הרבי הריי"צ אומר ב"באתי לגני" שבשביל לנצח את הקליפה שמפריעה לביאת המשיח צריך שטות דקדושה - בדחנות. נגד "המושב לצים" צריך בדחנים קדושים כמו רבי נפתלי. עניין הקליפות זה "מושב לצים", וצריך אנשים חכמים ביותר שיודעים לנצח את הקליפה בזירתה. כתוב שכל אחד מהשבטים, לפי סדר הנשיאים, הוא כנגד חמש מאות שנה של העולם. נפתלי הוא השבט האחרון, ומלידת הבעש"ט עד לסוף האלף הששי הכל כנגדו. הוא תיקון השחוק של הקדושה. 

מתוך:

http://www.pnimi.org.il/kabbalah-chassidut/stories/503-laugh-heaven-earth