בס"ד

הקשר הסודי בין השבת לשלום / מאת: ברוך עינב / [email protected]

כמה דקות אחרי שמילות התורה האחרונות שמוסר הרב בדרשתו מפלחות את האויר, מרגשות ומענגות את קהל המתפללים ומתחלפות בתפילה הראשונה של שבת קודש, תפילת ערבית, אנו זוכים לפגוש בסידור התפילה את המילים:

"וּפְרושׂ עָלֵינוּ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ סֻכַּת שָׁלום. בָּרוּךְ אַתָּה ד' הַפּורֵשׂ סֻכַּת שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן".

ישנם כמה סודות ורמזים הגלומים כאן שאפשר ללמוד מהם בעה"י כמה דברים מעניינים מאוד.

[וּפְרושׂ עָלֵינוּ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם | עִירָךְ סֻכַּת | שָׁלום]

מסופי התיבות של ארבע המילים הראשונות מתקבל "שלום", אחד משמות ד' יתברך, וכשם שכדי להגיע אליו כאן צריך לשנות את שתי האותיות הפנימיות, כך גם האדם נדרש להשתנות מבפנים כדי להשיג שלום, לכבוש את יצרו, להתגבר על נסיונות, ולפעול נגד טבעו במידה והוא בעל נטיה לבהמיות, גשמיות ונהנתנות, שנאמר שצריך לשנות מפני השלום, והכוונה לאמת שהיא אמנם חותמו של הקב"ה, אך שלום זהו שמו, ושם זה דבר הרבה יותר עליון מחותם.

אהרון הכהן ע"ה ידוע כ"אוהב שלום ורודף שלום" ואנו למדים מכך שלשלום יש תכונה ייחודית שדורשת מאיתנו לעתים לפעול באופן יזום ולרדוף אחריו כדי להשיג אותו כדי שהוא ח"ו לא יחמוק מאיתנו.

סה"כ יש כאן שבע מילים שלא במקרה נמצאות בסמיכות להצהרה האמונית שמגיעה אח"כ ועניינה יום השבת, שגם בה נעסוק בהמשך:

"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:

בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".

יום השבת הוא השביעי בימות השבוע ומהווה מקור לברכה של כולם, בו שבת ד' יתברך מכל מלאכתו לאחר שהשלים את בריאת העולם במשך שישה ימים, ללמדנו שלכל תהליך חשוב כמו השכנת שלום נדרשים כמה שלבים חשובים, כשאם לבורא עולם נדרשו שישה ימים לברוא את כל היקום קל וחומר שאנו הברואים לא צריכים לצפות שתכניותנו יתבצעו מיד. סמיכות שתי הפסקאות מלמדת אותנו על חשיבות החיבור בין שתי המילים שאנו נהנים לעשות בהן שימוש רב לפני, בזמן ואפילו קצת אחרי היום הקדוש בשבוע: "שבת שלום".

שתי המילים "עִירָךְ סֻכַּת" מפרידות בין השלום הראשון שרמוז בס"ת לבין השני שכתוב במפורש, ללמדנו על חשיבות עשיית השלום והחיבור בין כל חלקי העלמא דפירודא בו אנו חיים, כמו בין איש ואישה, בין התורה שבכתב והתורה שבע"פ ובין שמים וארץ.

מהמילה "שָׁלום" מתקבל בסיכול אותיות "מושל" ללמדנו שצריך הוא האדם למשול בכל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו כדי שישכון שלום במעונו ובקרבו, וגם "שם לו" וכידוע כתר שם טוב גדול יותר מכתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות וגם ש"טוב שם טוב משמן טוב", לרמוז לנו מה מעניקה השבת לכל מי שמייקר אותה. לחיזוק עובדה זו ניתן לראות שגם המילה "שלמו" מתקבלת מהמילה שבת והפעם ברובד הגשמי של הפרנסה, והרעיון אף חוזר על עצמו באורח פלא כשרושמים "שבת שלום" ברצף: "שבתשלום", שנאמר: "יותר משהאדם שומר על השבת, השבת שומרת עליו".

מהעובדה שבתחילה מופיע השלום באופן נסתר ואז באופן גלוי ניתן ללמוד, שגם כשמנסים להשכין שלום צריך לפעול הן ברובד הנסתר מאחורי הקלעים והן ברובד הגלוי לפני כולם לפי הצורך.

אחרי שנוצר החיבור בין שתי המהויות הנשגבות של השבת ושל השלום, מגיע הקב"ה (ד') ואיתו הברכה (ברוך), האהבה האחדות (מספר המילים בברכה זו הוא 13, הערך הגימטרי הן של "אהבה" והן של "אחד").

עוד ניתן לראות ששם ד' מופיע במילה העשירית כנגד עשרת המאמרות בהם נברא העולם וגם שהמילה "שלום" מופיעה שלוש פעמים בכל הברכה שכוללת 20 מילים כנגד קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל, אברהם, יצחק ויעקב, שחרית, מנחה וערבית, פסח, שבועות וסוכות.

אם האדם מתעלם ח"ו מברית העולם ביננו לבין ד' יתברך והופך את הציווי האלוקי, ניתן לקבל רמז למשמעות מעשיו ע"י המילה "ושמרו" שאם הופכים אותה מתקבלת המילה "ורמשו", שמזכירה "ורמסו" וגם מלשון הפכו לרמש - לשרצים וחרקים, מצד הטומאה שאנו כ"כ רוצים להוקיע מתוכנו.

מהמילים "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" מתקבלים ר"ת "יהו בא" וכדי להשלים את שם ד' ניתן לקבל את האות "ה" החסרה שערכה הגימטרי הוא 5 מסך כל המילים או מהמילה הראשונה או מהשלישית. ללמדנו שהקב"ה מגיע לבתים ולמקומות בהם ישראל שומרים שבת.