שלושת ימי השבתון הבאים עלינו לטובה, מעוררים שאלות אחדות בענייני רפואה ושמירת ההיגיינה, הנובעות מרציפות זו.

ככלל, שני ימים טובים של ר"ה מוגדרים כ"קדושה אחת", היינו כיו"ט כפול, ולא כ"ספיקא דיומא" [ולכן ביצה שנולדה ביום הראשון אסורה משום מוקצה גם בשני] וכל המלאכות האסורות ביו"ט ראשון אסורות גם בשני במידה זהה. ברם, יש לעיתים משמעות לכך שיו"ט ראשון מדאורייתא והשני מדרבנן, שכן אין להכין מראשון לשני, שאין דאורייתא מכין ל"דרבנן". מאידך, הכנות כאלה נעשות מיו"ט לשבת, בהסתמך על ה"עירוב תבשילין" הנעשה מערב החג.

וכן חולה הזקוק מידי יומיים-שלושה לטיפול הכרוך בנסיעה או מלאכות אסורות, כגון חולי כליות הנזקקים לדיאליזה, עדיף, אם אפשר, שיעשו זאת ביו"ט השני של ר"ה שהוא דרבנן ["הקל הקל תחילה"]. 

רחיצה ומקלחת: בשבת אסרו חכמים לרחוץ הגוף במים חמים [גם כשהוחמו מאתמול]. היות וטעם הגזירה -שמא יבואו לחמם מים באיסור, הרי לכאורה ביו"ט אין בעיה שהרי מותר לחמם, ומתוך שהותרה לצורך אוכל נפש, הותרה גם שלא לצורך -כמו רחיצה. אלא שנפסק בשו"ע [תקי"א,ב]: "מותר להחם בי"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו" וסיבת ההבדל, שבניגוד לרחיצת פניו/ידיו, רחיצת כל הגוף אינה דבר השווה לכל נפש וא"כ אינה בכלל ההיתר של "מתוך". אכן, בזמננו, שיש "בית מרחץ" קטן בכל בית, ובימות החמה רובם מתקלחים מידי יום-יומיים, מתלבטים הפוסקים אם המקלחת הפכה לדבר השווה לכל נפש, וא"כ הריהי כרחיצת פנים וידיים המותרת ביו"ט אפילו בחמים. מעשית נראה, שהמרגישים צורך ממשי וכגון ביו"ט שני ולכבוד שבת, יוכלו להתקלח [בסבון נוזלי!] ביו"ט במים חמים מדוד שמש, אבל יקפידו שלא לחפוף השיער ולא לנגב בחזקה. ושימוש במים חמים מבוילר חשמלי המכוון ע"י שעון שבת, מצריך שאלת חכם!