"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ד' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל... וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ א-לוהים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לה, ל-לא)

"אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל, עשה לי משכן, ארון וכלים. הלך משה והפך (את הסדר), ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן.

אמר לו (בצלאל למשה רבינו): משה רבינו, מנהגו של עולם, אדם בונה בית, ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן?! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן, ארון וכלים! אמר לו (משה רבינו לבצלאל): שמא בצל א-ל היית וידעת!" (מסכת ברכות, דף נה, עמוד א)

מה יסוד המחלוקת בין משה רבנו לבצלאל (משה רבנו אמר לבצלאל לעשות תחילה את הארון ואחר כך את המשכן, ואילו בצלאל טען שצריכים קודם לעשות את המשכן ואחר כך את הארון)? וכי לא היה משה רבנו בקיא במנהגו של עולם שתחילה בונים בית ואחר כך מכניסים לתוכו את הכלים? ידע גם ידע משה רבנו! אבל משה רבנו, בעל המבט הפנימי והקדוש, סבר שצריך לעסוק תחילה בדבר החשוב יותר - "התחיל (משה) בארון מפני שקדושתו יתירה" (פסיקתא). וכך כותב המדרש: "מה התורה קדומה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים. מה האור (הכוונה לאור שנברא ביום הראשון במאמר ה' – "יהי אור", והוא האור שהאיר בשבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם) קדם לכל מעשה בראשית, אף במשכן - התורה שנקראת אור, קדמו מעשיה לכל הכלים".

התורה היא האור, היא היסוד המאיר של כל המשכן, היא התכלית ותוכנו הפנימי. "ארון" מלשון "אור", מפני שהתורה - שהיא האור - שוכנת בתוך הארון (רבנו בחיי). המשכן, האוהל ויתר הכלים הם רק מסגרת חיצונית לתורה. לכן סבר משה רבנו שיש לעסוק תחילה בתכלית, ובהמשך לטפל במסגרת.

אבל לא כך סבר בצלאל. התורה איננה יכולה להופיע בעולם בלא מסגרות מסודרות. זקוק הוא האדם לסדרים, למסגרות מעשיות. אור גדול עלול לסנוור את האדם ולבלבל אותו. גם האור של מעשה בראשית נגנז - "ראה הקב"ה שאין העולם כדאי לו, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא". האדם איננו מסוגל לקלוט את האור בלא מסכים. זוהי חכמתו הנפלאה של בצלאל - חכמת הצל ("שמא בצל א–ל היית וידעת"). הצל נועד לאפשר לנו ליהנות מהאור מבלי להסתנוור! לאחר ששמע משה רבנו את דברו של בצלאל, הוא הודה לו והתפעל מחכמתו - חכמת המעשה שלו והבנתו את מנהגו של עולם, כלומר, את גבולות היכולת האנושית.

הרבה אנשים יש בעולם ששואפים לטוב, שואפים לקדושה, שואפים לאור. הם רוצים לקפוץ בבת אחת אל האור על מנת להשיגו. לטענתם, המסגרות רק מפריעות, הסדרים הקבועים חונקים את ההתלהבות, לכן הם בועטים במסגרות מתוך חיפוש נואש אחר האור הגדול. אנשים אלו אינם מכירים את "חכמת הצל" של בצלאל אשר לימדה אותנו שדווקא דרך המסגרות ודרך המסכים ניתן להשיג את האור בקביעות ובהתמדה.

הרב אלישע אבינר, מתוך האתר "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il