"כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אלוקים, אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים... וְהַכּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים: מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה. וְחוֹלְקִים עָלָיו, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה. אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, אֲזַי הוּא זוֹכֶה לִכְבוֹד אלוקים, וְאָז אֵין בְּנֵי-אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו... וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה, אֶלָּא עַל-יְדֵי תְּשׁוּבָה וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה - כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדּם וְיִשְׁתּק... שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים וְלא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ... וְעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְכָבוֹד אלוקי"  (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, ו, סעיפים: א-ב)

ר' נחמן פותח את התורה בקביעה כי צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד אלוקים – "אין שני מלכים מושלים בכתר אחד". רדיפה אחר כבוד, קובע ר' נחמן, נובעת מאגו, ומרגע זה - זהו הכח המניע את האדם. כאשר האדם פועל מתוך כבוד מלכים, לא האמת היא המבקשת את כבודה - אלא האדם, ועל כן מתעורר רצון בקרב סביבתו לחקור אחר זכותו ואחר התאמתו לאותו כבוד שהוא מבקש לעצמו, וברגע זה נתבע האדם להגן על עצמו, על כבודו.

כאשר האדם מוותר על כבוד המלכים, והוא נקי מפניות המניעות בני אדם לרצות להגן על דעותיהם: אם זה מפני הכבוד, אם זה מפני הרצון לזכות ולנצח בהתדיינות, הרי שלא כבוד בשר ודם הוא המפעם בו, כי אם כבוד אלוקים, הבא לעולם בדמותה של אמת שאיננה מאיימת על איש, ועל כן היא ניכרת ומתקבלת על לב כל, ואין חולקים עליה ואין מערערים בה. ר' נחמן אף מלמדנו מהי הדרך לזכות בכבוד זה – ע"י שתיקה: "כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדּם וְיִשְׁתּק".

ר' נחמן עושה מהפכה בהדרכתו אל האדם המותקף שהכל חולקים עליו: "אל תירה לכל הכיוונים", "אל תתקיף בחזרה", "אל תנסה למצוא את נקודות החולשה אצל החולקים עליך", "אל תנסה להוכיח את טעותם" - פשוט תשתוק! השתיקה בראש וראשונה היא ביטוי לוויתור. האדם מוותר על כבודו, על האגו שלו, וויתור זה הוא ביטוי של פינוי מקום לכבוד אחר שיחול עליו.

ר' נחמן קובע שכאשר אדם זוכה לכבוד מלכים, הרי שכבוד זה יותקף במוקדם ובמאוחר על ידי הסביבה. ר' נחמן מאיר את עינינו, שהביזיונות והעלבונות שסופג האדם, אינם אלא אינדיקציה, "נורת אזהרה", עבור האדם להבין באיזה מישור חייו מתנהלים. החרפות והגידופים מזכירים לו לאדם: "כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" (תהלים מט, יח). כשהאדם מלא בכבוד עצמו, בכבוד מלכים, הרי שאין מקום פנוי בקרבו לקבל ולינוק מן האינסוף האלוקי הגנוז ונחבא בתוככי נשמתו. כשמישהו מבקש להעליב אדם אחר, מלמדת עובדה זו כי המישור שבו חי הנעלב הוא מישור שבו כבוד האדם תופס מקום, ולכן רלוונטי להעליבו.

המחלוקת בתפיסתו של ר' נחמן הופכת לאתגר. אתגר להתבוננות פנימית מזככת ומטהרת המאפשרת לאדם להשתחרר מן האגו ומן הגאווה. הסר מעליך את האגו, מבקש ר' נחמן. פְּשֹט את כבוד המלכים ולבש כבוד אלוקים, קבל את הזמנת החולקים עליך להתבוננות פנימית ובדוק מה יש אצלך לזכך, לתקן ולרומם, ואזי תסור המחלוקת מן העולם.
כשאדם שם את עצמו: "מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים", ברגע אחד, מתעלה האדם מן המישור שבו חי לפני רגע - אותו מישור שאיפשר לעולבים לשפוך את דמו, ואף עודד אותם לכך - אל עבר מישור אחר לגמרי. ברגע אחד וויתר האדם על כבוד המלכים שלו. השתיקה כאן אינה רק "חוסר תגובה" - היא וויתור ושינוי תודעה. האדם על ידי שתיקתו מתחבר לקדושה. לאחר שתיקתו, פינה מקום לכבוד אחר הממלא אותו - כבוד אלוקים. לוותר על כבוד מלכים, היא בעצם מוכנותנו להתבטל, להקשיב, להיות מוכנים לוותר על הכל, ובשל כך אנו יכולים לזכות לכבוד אלוקים - לכתר האלוקי.

מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון: http://etzion.org.il/he/home