"והמדריגה השלישית אחר הגזל והעריות לענין החמדה, הנה הוא איסור המאכלות, בין בענין הטריפות עצמם, בין בענין תערובותיהן, בין בענין בשר בחלב או חלב ודם וענין בישולי גוים, וענין געולי גויים, יין נסכם וסתם יינם. כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק... והמקיל בהם במקום שאמרו להחמיר, אינו אלא משחית לנפשו... כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו. והוא מה - שאמרו בש"ס גם - כן (יומא לט): ונטמאתם בם, אל תיקרי ונטמאתם, אלא ונטמתם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדיעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (משלי ב): כי ה' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו."

(מסילת ישרים, פרק יא)

הקב"ה ברא באדם את תאוות האוכל כדי שהאדם יוכל להתקיים. האוכל מחייה את האדם, ואם לא יאכל הוא עלול למות. אדם שאוכל מאכלות אסורים מזין את עצמו בדברים האסורים, וזה מטמטם את ליבו. הרב אהרונסון, ניצול שואה ורבה של פתח תקווה, סירב לשמש ברבנות. החזון איש ביקש ממנו לשמש ברבנות, אולם הרב אהרונסון טען שמכיוון שאכל בשואה דברים אסורים הוא חושש שיטעה בפסיקת ההלכה.

קשה להסביר את התהליך הזה בהיגיון פשוט, אולם באופן כללי אפשר להגיד שאדם שחי חיי תאוותנות ופריצות, חייו נהפכים לבהמיים, והוא לא מסוגל לחשוב מחשבות וסברות דקות.

"והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור - אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש".

(מסילת ישרים, פרק יא)

הרמח"ל מייעץ לאדם שרוצה להקפיד במאכלות אסורות לחשוב על איסורי מאכל כעל בעיות בריאות. כמו שכאשר מדווחים על בעיית בריאות כולם נמנעים מלאכול את המאכל שדיווחו עליו, כך צריך אדם לנהוג גם לגבי איסורי מאכל.

מאת: הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים"

http://www.ybm.org.il/Hebrew/LessonsIndex.aspx?catId=82