קנדי קראש: מיליונים מכורים למסך

בכתבה נרחבת שהתפרסמה השבת בעיתון ידיעות אחרונות, במוסף ממון, בחרו להתעסק בתופעה הרסנית הולכת וגוברת של התמכרות למכשירי מדיה דיגיטליים בכלל, ולמשחק קנדי קראש, המצוי באייפונים, בפרט. בכתבה מתאר הרב איתן אקשטיין, מי שהקים ומנהל כבר לא מעט שנים את מרכז הגמילה וההתמכרויות "רטורנו" ומטפל בהתמכרות לסמים, אלכוהול והימורים, את ההתמכרות לקנדי קראש, כדבר שהשתרש והוא ורבים מהקולגות שלו מטפלים בו תדיר.

אקשטיין מתאר ומגנה את ההתמכרות המדוברת, עד כדי שהוא משווה אותה להתמכרות לסמים. "זה עובד בדיוק על אותם מנגנונים של התמכרויות אחרות", הוא מסביר. "התמכרות מבוססת על מצב שבו יש לי איזושהי מצוקה, ואז אני עושה משהו שעוזר למוח לשחרר חומר שנקרא דופמין ומרגיע את הגוף, ואז אני חוזר ועושה את זה. בדרך כלל דופמין משתחרר כשלוקחים סמים, אבל זה יכול לקרות גם מדברים חיצוניים כמו הימורים או משחקי מחשב". אקשטיין אומר כי הנפגעים העיקריים מהתופעה הם הורים לילדים המכורים למשחק, שמרגישים כאילו איבדו את ילדיהם ואת התקשורת איתם, תוך שהם זונחים אפילו את חיי החברה והלימודים. באופן אירוני, הוא אפילו תיאר מקרה הפוך, בו פנה לקו החם שלו ילד וסיפר שאמא שלו(!) משחקת כל היום בקנדי קראש ואי אפשר לדבר איתה.

בקנדי קראש, משחק סלולרי המצוי כאפליקציה באייפונים ומכשירים מתקדמים תומכי אינטרנט, המשחק נדרש לפוצץ ריבועי גלי וסוכריות, תוך יצירת רצף של שלוש סוכריות באותו הצבע. כאשר השחקן נפסל, עליו להמתין חצי שעה, "לקנות" חיים בכסף אמיתי ומלא או להתחנן לחברים ברשת החברתית שיאשרו לו חיים חדשים. זה בוודאי נשמע מצחיק או הזוי, אבל היום זו המציאות הכואבת של לא מעט משתמשים. ליתר דיוק 45 מיליון איש ברחבי העולם, שמבזבזים שעות ארוכות מדי יום ומשחקים במשחק למעלה מ-600 מיליון פעמים ביום. זהות המתמכרים משתנה ונעה מילדים ועד מבוגרים מכל מיני חתכים באוכלוסייה על פני כדור הארץ.

על כן תשומת הלב הטיפולית לתחום הולכת וגדלה. כיום כבר עסוקים ומודאגים מהנושא אנשי מקצוע מהשורה הראשונה: פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואפילו יועצי נישואין שמטפלים בבני זוג רבים החשים שבן זוגם החליף אותם לטובת המשחק הממכר. כך למשל מתאר הפסיכותרפיסט אייל קארו, מומחה בהתמכרויות, שמטפל בזוגות שנקלעו למשבר עקב ההתמכרות של אחד מבני הזוג: "אני מקבל פניות בעיקר מזוגות שמתפרקת להם מערכת היחסים", הוא מספר. "בדרך כלל מדובר בגברים שנשותיהם התנתקו מהם. הם מתלוננים על תחושה של ניתוק וריחוק מבת הזוג, אפילו אבדן. היא הולכת ומשחקת ובן הזוג מרגיש מבודד".

בארה"ב, שם כבר מוכרת הבעיה בהיקף נרחב הרבה יותר, כבר הוקם מרכז "ריסטארט", שהינו מרכז גמילה ייחודי למכורים כבדים במיוחד, אשר נועד לנסות ולשקם את חייהם של רבים שמכורים לאינטרנט בכלל ולמשחקי מחשב בפרט. לשם השתתפות וטיפול בתכנית הגמילה המוצעת, הם גם משלמים אלפי דולרים, כשבינתיים התופעה רק מתרחבת וגובה קורבנות נוספים. "אין להם חיים מחוץ לעולם הדיגיטלי", מסבירה הפסיכולוגית ד"ר הילארי קאש, מייסדת המקום. "אין להם כמעט קשרים חברתיים, הם לא לומדים בתיכון או בקולג, אין להם קריירה או ייעוד כלשהו מחוץ לעולם שבמחשב שלהם, והם תלויים לחלוטין במשפחתם מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות. הרבה פעמים מתלווים לכך הרגלי אכילה ושינה לא נכונים, עודף משקל ולחץ דם גבוה, כי הם דבוקים רוב הזמן למחשב".

ומהי התרופה להתמכרות? פרופ נתי רונאל, מומחה להתמכרויות מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, אשר חוקר את התחום משיב: "במקרים קלים יותר, הייתי ממליץ למחוק את האפליקציה. אבל מכורים כבדים יכולים להוריד אותה לאייפון שוב כשיתחשק להם. במקרים קשים יותר הייתי ממליץ על הימנעות מוחלטת. הייתי אומר לאדם למכור את המכשיר ולעבור למכשיר שאין בו אפשרות להורדת האפליקציה. גם הורדת המינונים בהדרגה לא עובדת עבור הרוב, ולכן עדיפה הימנעות מוחלטת".