"וכלכלתי אתך שם כי-עוד חמש שנים רעב פן-תורש אתה וביתך וכל-אשר-לך"

   לפעמים נגזר על אדם לחיות בעניות, אפילו שמצד רצונותיו ותפילותיו – והרי זה מה שנחשב באמת – הוא בבחינת "צדיק גמור" בפני שמייא. לכן מרגיע יוסף את אביו הצדיק, שלא יצטרך לסבול חיי עוני בבחינת "כל העולם ניזון בזכות חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובים משבת לשבת" אלא יזכה להיות מהמקורבים למלכות, כי אנשי הצדיק מתפרנסים בזכותו ולא בזכותם הם. והצדיק הוא בחינת עפר, וממנו כל ההשפעות והברכות, כי הכל צומח מהארץ, מבחינת "צדיק יסוד עולם".