פרשת ויגש- גישה חיובית מביאה לאיחוד משפחות-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

[המאמר לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן- ציון]

פרשה זו היא  המשכה של פרשת מקץ המסתיימת עם מציאת הגביע באמתחת בנימין.

יהודה המוכיח חכמה וגבורה, פונה אל יוסף בבקשה ובתחנונים שישחרר את בנימין:

"..כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור אם- לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים: ועתה ישב- נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו..." [בראשית  מ"ד, ל"ב- ל"ג[

יוסף מתרגש עד כדי בכי ומחליט להתוודע לאחיו : "ולא יכול יוסף להתאפק... ולא עמד איש בהתוודע יוסף אל אחיו.. ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי.." [בראשית מ"ה א'-ג']

התוצאה: יוסף בעצת פרעה שולח לאביו עגלות, חמורים, ביגוד ומזון. אביו וכל אשר לו יורדים למצרים.

השאלות הן:

א] מדוע דווקא יהודה ניגש אל יוסף ומתחנן להשבת בנימין?

ב] באיזה  אופן יעקב יורד למצרים?

ג] כיצד מתנהלת הפגישה בין יעקב  ליוסף?

יהודה ניגש אל יוסף.

על פי דברי חז"ל: אומנם יהודה לא היה הבכור, אבל היה חכם ונבון והייתה לו יכולת השפעה על אחיו,

בפעם הראשונה יהודה מצליח לשכנע את אחיו לא לגרום למות יוסף בהשלכתו לבור, אלא למכרו לישמעאלים: "ויאמר יהודה אל- אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסנו את דמו: לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל- תהי – בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו"[שם ל"ז, כ"ו-כ"ז]

יהודה ,בניגוד לדברי ראובן- הוא היחיד המצליח לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין למצרים:

"אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים.."

[שם, מ"ג, י"א]

וכעת יהודה מצליח ברוב חוכמתו ותושייתו לשכנע גם את יוסף: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני, והנער יעל עם אחיו"[מ"ד, ל"ג]

חז"ל רואים את התערבותו של יהודה בגדר נס וממשילים עליו משל מעניין: "משל לבאר עמוקה מלאה צוננים, והיו מימיה יפים ולא הייתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל, נימה בנימה[כלומר- חוט בחוט] ודלה ממנה ושתה, כך לא זז יהודה מלהשיב ליוסף דבר על דבר, עד שעמד על לבו"[עד שיוסף הושפע והדברים נגעו לליבו]

הכלי יקר מפרש: כי יהודה נזכר  בדברי האחים: "אבל אשמים אנחנו"[שם, מ"ב, כ"א]פה הוא הרגיש שהוא חייב להיכנס בעובי הקורה   כמתוודה על חטאיו , לפי שחש ברגשי אשמה יותר מכל אחיו- בכך שהציע למכור את יוסף לישמעאלים ובעקבות זאת[לדברי רש"י] אחיו שראו בצרת אביהם - יעקב הממאן להתנחם- הורידהו מגדולתו  והאשימו אותו בדבר המכירה ואמרו לו: אילו היית אומר להשיב את יוסף היינו משיבים אותו.

הטעם השני: לפי שברגע שבנימין היה מועמד להיות עבד במצרים, יהודה הרגיש שאותו עוון שהוא עבר במכירת יוסף – גרם שלעבד נמכר יוסף וכעת גם בנימין ייענש, לכן  ראוי שעונש העבדות כעת ייפול עליו- על  יהודה.

יעקב יורד למצרים.

הכתוב מתאר:  כי יעקב יוצא מכנען עם כל פמלייתו ומגיע  תחילה לבאר שבע ,שם זובח זבחים לאלוקים והקב"ה מתגלה לו בחלום הלילה ומבטיח לו שיתלווה אליו לאורך כל הדרך: "אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם- עלה ויוסף ישית ידו על עינך"

לדברי רש"י: הקב"ה מבטיח ליעקב שיעלהו לאחר מותו ויקברוהו בארץ ישראל ולא במצרים.

בהמשך מתואר כיצד יעקב יורד למצרים:"ויקם יעקב מבאר שבע ויישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת- נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו: וייקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו: בניו ובני בניו אתו בנותיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה"

רש"י מדגיש : כי יעקב הביא אתו רק את הרכוש שרכש בכנען, אבל הרכוש שהושג בפדן-ארם כבר לא היה ברשותו ,היות ונתן זאת לעשיו בתמורת קניית חלקו של עשיו במערת המכפלה-על מנת שהזכות  להיקבר  בה תעבור רק ליעקב.

רבינו בחיי אומר: כי יעקב מקבל הבטחה מהקב"ה-שלא יפחד לרדת מצרימה, כמו שנאמר: "אל תיראי תולעת יעקב.."[ישעיהו מ"א]

לפי הפשט ,הקב"ה מבטיח לו שהוא יתלווה אליו וירד עימו ,ולא נאמר: "אנוכי אורידך" כמו שנאמר: "ואנוכי אעלך". אלא נאמר: "ואנוכי אעלך גם עלה.."- נתן לו רמז שעתיד יעקב להיקבר  אחר מותו בארץ ישראל- הגבוהה  מכל הארצות אשר שם שער שמים. והמילים  הנוספות: "גם עלה"- משם יתעלה עליה אחרת- עליה רוחנית-  עליונה לאור באור החיים. וכך יזכה לעליה כפולה.

ומוסיף רבינו בחיי: כי  אפשרי לפרש את העלייה הכפולה- שבתום הגלות ה' יגאל את זרעו ויעלה אותם  לארץ ישראל. אחרי שיזכו להשתקע בארץ ישראל ששם  יקיימו את עיקר המצוות, ה' הבטיח להם עליה אחרת והכוונה לעולם  הבא  הצפון לזרע יעקב.

וחז"ל אמרו: כי השכינה ירדה עם ישראל  לגלות וגם עתידה להיות איתם בזמן הגאולה.

אור החיים אומר: כי למרות שכל משפחתו של יעקב ידעו שצפויה להם גלות קשה-לא הקשו עורף ולא נמנעו מלקיים שטר חוב  הגלות- אלא הגיעו בהרכב  מלא.

המפגש בין יעקב לבין יוסף

הפגישה בין השניים הייתה מרגשת במיוחד .כפי שהכתוב מציין:"...וירא אליו ויפול על- צוואריו ויבך על צוואריו עוד: "ויאמר  ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את- פניך כי עודך חי"

[שם מ"ו, כ"ט-ל]

על פי רש"י: רק יוסף נפל על צווארי אביו בבכי ונשקו, לעומתו יעקב לא נפל על צווארי יוסף וגם לא נשקו. והטעם לכך, לפי שבאותו זמן יעקב היה קורא קריאת שמע ולא היה באפשרותו להפסיק את התפילה.

ובאשר לדברי יעקב שכעת  יכול כבר למות לאחר שראה את פני יוסף,על כך שני פירושים:

לפי פשוטו: יעקב אומר ליוסף: כעת לאחר שראיתיך, אני  שבע רצון ולא אצטער על מותי, לפי שזכיתי לראותך חי.

ולפי מדרשו: התכוון יעקב להגיד ליוסף: עד כה שהייתי חושב שאתה מת- סבור הייתי כי אני עתיד למות שתי מיתות, האחת בעולם הזה והשנייה –לעולם הבא, מפני  שראיתי שנסתלקה ממני השכינה וחששתי כי ה' יכעס עלי מפני האשמה שבי, לפי שאני הוא זה אשר שלחתיך לשכם.

אך, כעת כאשר אני זוכה לראותך חי ,אמות רק מיתה אחת- רק מחיי העולם הזה, אך לא מהעולם הבא.

הרמב"ן אומר: כי עיני יעקב כבר היו כבדות מזוקן, בתחילה לא זיהה את יוסף כי היה יוסף מכסה את  פניו במצנפת, אבל כאשר יוסף התקרב אל אביו ואביו הכירו, נפל אביו על צווארו ובכה עליו עוד, כפי שהיה בוכה עליו  במשך תקופה ארוכה שלא זכה לראותו ואז אמר: כעת אני יכול למות לאחר שראיתי את  פניך.

ה"כלי יקר" מפרש: כי כאשר אמר יעקב:"אמותה הפעם" אמר זאת מפני שבתקופה בה לא ראה את יוסף-היו חייו חיי צער והיה נחשב למת כל יום. מעתה שראה את יוסף - נעשה יעקב איש חי ועתיד למות מיתה אחת.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד רבות על יהודה- על   כוח השכנוע  המיוחד שבו, באמצעות חוכמה ותבונה מיוחדת, תרם רבות לאיחוד המשפחה מחדש.

והכול  התנהל בסייעתא דשמיא – על  פי התוכנית האלוקית- ירידה לצורך עליה.

מי ייתן וגם בימים אלה ממש נזכה להתאחד כאיש אחד בלב אחד ונחזה לראות ישועות גדולות- בפרט ובכלל כפי שנאמר: "ישועת ה' כהרף עין".