לעניין ליקוטי הלכות, אבן העזר, פרייה ורבייה הלכה ג' סעיף ב' –

עיקר קדושת הזיווג על ידי שמחה

      היגון והאנחה = העצבות, תוקפא דדינא – הנאחזת ל"ע באשה.

      ונראה לומר שהעצבות של הבעל היא הנאחזת באשה. שכן העצבות היא סיטרא אחרא וה' שונא אותה, וה' הרי עשה את האשה כרצונו, לכן לא יתכן שתישתרש מהאשה לבדה. אך הבעל, שקיבל האשה להיות לו לעזר לתיקונו, לעבודת ה' שלו, על ידי שנופל בעצבות מושך ל"ע דינים ואלו נאחזים ל"ע באשה שעימו.

כי האיש מצד החסד והאשה מצד הדין, לכן מהווה מאין מגנט לדינים וצמצומים. כי אילולא היה הדבר כך, היה הבעל רואה את אשתו ניחוחה, רגועה ושמחה ולא היה לו במה להתעורר ולעשות תשובה, היינו להתחזק בעצמו בשמחה עד שתאיר גם באשתו. כי אפילו שמכבד אותה ולא מעיר לה כלל, כל עוד ואינו מלא שמחה, עדין נאחזים בה דינים מחמת חסרון השמחה שלו עצמו.

תפילה: רבונו של עולם, אנא זכני אתה לרפואת הנפש היינו לשמחה!! ואהיה מעתה מקושר ומבוטל בשלמות לנחל נובע מקור חכמה, שמחה ואמונה, לעצם האמת, למי שביאר המצווה "להיות בשמחה גדולה תמיד", בחינת התם הקדוש, ששמח בנעל המשולשת, במנעל של "דבש וצוקר" ועל ידי זה זכני להיות מצליח תמיד, כי מי ששמח מצליח, ותשמור לי אתה את הברית קודש, ובטל לאלתר אחיזת הדינים מאשתי ותהיה ניחוחה ושלווה, רגועה ובעלת רצונות חזקים דקדושה, ותתמלא אהבה לאישה, לקב"ה ולצדיק האמת, ובזכות נשים צדקניות ניגאל, וברוב רחמיך החש הגאולה והבא גואל – וקיים תפלה זו בכל בית בישראל – ותשמח במעשיך, כימי עולם וכשנים קדמוניות, ותגאל את התפלה, ותתמלא תאוותך ונהיה רק בשמחה!!!