וישב, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' לט,ג: "וירא אדניו כי י-הוה אתו; וכל אשר הוא עשה, י-הוה מצליח בידו".
רק אתמול הוא היה נסיך בבית אביו, לבוש כתונת פסים מיוחדת, וחולם גדולות. היום הוא, אותו יוסף הצדיק, משמש כעבד לאחד מהמקורבים לארמון המלוכה במצרים. מהפך קצוני של הגורל, המנפץ את הדרך הניחוחה בה יכל הוא לראות את עצמו מגיע לגדולה. מהפך טראומתי, העלול לשבור לרסיסים את הבטחון העצמי, ולהאפיל את תודעת עצמו עד לדיכוי נורא. יוסף בן שבע עשרה שנה, נער תמים, אמנם נבון ושלם. ולא נשבר, כי אם ידע שזו הדרך אשר תוביל אותו ליעודו. "וירא אדניו כי י-הוה אתו" = 751, כי לא משנה מה יקרה עמו יוסף (איוב כה,ב) "עשה (עושה) שלום"; ואם הוא מחזיק בשלמותו, עוד (ברא' מח,ה) "כראובן ושמעון", בני יעקב, יהיו בניו מנשה ואפרים, על אף אשר בקשו אחיו למנוע. הרי יש עת להסתר הקודם לעת הגילוי, כפי שנאמר (אסתר ב,ז) "הדסה היא אסתר", שישנה עת של גילוי בה היא הדסה, ויש עת להתלבש בתפקידה של אסתר. ויוסף הוא המפתח לפוריות והתרבות בני ישראל (הריהו בחי' יסוד), ולכך יביאם למצרים, כנאמר: (דב' א,יא) "יסף עליכם ככם אלף פעמים", ועוד הרבה. 
גלוי לעיני אדוניו אשר ה' אתו, "וכל אשר הוא עשה, י-הוה מצליח בידו" = 1170, (דה"ב כה,ח) "כי יש כח בא-להים לעזור ולהשכיל"; ויוסף מעיד על עצמו כי (תהי' קיט,טסח) "שמרתי פקודיך", משמח את כל בני הבית בתבונתו, (יח' לג,יט) "ועשה משפט וצדקה עליהם". פשוט הוא רק מתכוון, ממש מתכוון, לעשות הכי טוב, ואז "י-הוה מצליח בידו" = 226, כי הוא הולך (מ"ב ב,יב) "בדרך" בבטחון מלא אל מול (תהי' מב,ג) "פני א-להים", יודע אשר (תהי' מא,ד) "י-הוה יסעדנו", נעשה (מש' י,כה) "יסוד עולם", יסוד ממש לעולם אשר חזה, עולם של אמונה ומידות מתוקנות המהרהר לצמוח סביבו, ואנשים מתקנים מידותיהם (עז' ו,י) "ומצלין" (ומתפללים) לא-להים שיעזרם.
מביט האדון המצרי בעבדו העברי, בתמיהה, "וירא אדניו כי י-הוה אתו; וכל אשר הוא עשה, י-הוה מצליח בידו" = 1921: מעין הילה של קדושה מלבישה את העבד, והוא קליל, מוצלח בכל, תמיד שמח. מה שהיה כבר היה, ומה שיהיה נברא כעת, במעשה ידיי. אילו יכל לקרוא את לב יוסף, היה פוטיפר מגלה שדבק יוסף בדבר הא-ל המצווה (דב' יב,ג) "ושברתם את מצבתם", ואין אצלו מצבות, דברים מוצבים הבלתי נתנים לשינוי, אין סגר או חסרון או כמיהה, אלא שא-להיו בלבו עמו לאורך כל הדרך. ועקרונותיו פשוטים: ידע הוא להישמר מכל פיתוי הקם לנגדו כי יודע אשר (ברא' ג,ו) "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים", ועדיף שלא תראה אותו בכלל. ומול כל אשר ירע לכאורה עמך, [מש' כ,כב] "אל תאמר אשלמה רע: קוה לי-הוה, וישע (ויושע) לך": אל תתעסק בחושך אלא רק תוסיף אור, ואת הכח הנגדי לרע הנוצר בקרבך תשקיע בשמחת ביתך (דב' יד,כט) "והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך", והכל יומתק בשלום תחת ידך.